בהתייחס לשאלת ניגוד העניינים האפשרי של חברי דירקטוריון, נקבע על-ידי כי -
"בהקשרים אחרים, הכירו בתי-משפט בניגוד עניינים העשוי לקום כאשר הגשת תביעה בשם החברה עלולה להקים חשדות נגד נושאי משרה מכהנים למשל משום שהם ביצעו מעשים דומים או משום שהתרשלו בפיקוח על מעשים שנעשו בחברה ע"א 4854/04 קליין נ' בלס (14.12.2006); פש"ר (מחוזי ת"א) 225/97 בלס נ' קליין (14.3.2004); ע"ר (מחוזי חי') 28553-04-12 אנדולט נ' כונס הנכס הרשמי בתפקידו כמפרק תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ (25.6.2012" (ר' תנ"ג 12839-08-12 בן לביא ואח' נ' הסתדרות המעו"ף ואח' (20.10.2015).
כלומר, יש משקל לחשש אפשרי של דירקטורים כי החלטה אודות הגשת תביעה תבסס מסקנה נגדם הנוגעת לפיקוח לקוי שלהם על הנעשה בחברה.
- המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא כי לא הוכח שהתנאים לתחולתו של כלל שיקול-הדעת העסקי התקיימו במקרה דנן. רמת הביקורת של בית-המשפט על החלטת הדירקטוריון איננה אם כן רמת הביקורת הנמוכה החלה מכוחו של כלל שיקול-הדעת העסקי – אלא מדובר ברמת ביקורת גבוהה יותר, המאפשרת בחינה של החלטתו של הדירקטוריון גם לגופה.
לאור בחינה זו – כפי שזו נעשתה בהחלטה שלעיל, אני סבורה כי אין מקום לקבל את עמדתו של הדירקטוריון ביחס לאפשרות הגשת התביעה, ויש להורות – חרף עמדתו – על אישור בקשת המבקשת להגיש תביעה נגזרת.
הטענות הנוגעות לתום-לבה של המבקשת
- המשיבים טענו כי אין לקבל את הבקשה גם משום שהמבקשת איננה תמת-לב. סעיף 198 לחוק החברות קובע כי בית-המשפט יאשר הגשת תביעה נגזרת בין היתר אם נוכח כי התובע אינו פועל בחוסר תום-לב. המשיבים טענו בהקשר זה כי המבקשת ביצעה "מארב משפטי". לטענתם, המבקשת היתה מודעת לכך כי מהלך החלוקה הוא מהלך טוב לחברה. לכן, היא לא התייצבה לאסיפה הכללית בה מהלך זה אושר, היא לא "יצאה חוצץ" נגד המהלך או נגד "כריכת" ההצבעה לאישור מהלך החלוקה עם האישור להענקת המענקים לנושאי המשרה. זאת משום שהיא היתה מעוניינת שמהלך החלוקה ישתכלל. רק לאחר מכן ולאחר שהיא קבלה את טובת ההנאה הנובעת מפיצול החברה שהיא תולדה של מהלך החלוקה, היא פנתה באמצעות בא-כוחה לחברה במכתב הדרישה.
אינני מקבלת את הטענה. כפי שהובהר לעיל, האסיפה הכללית של החברה אליה מתייחסים המשיבים היא אסיפה שנועדה לבחון את שאלת אישורו של מהלך החלוקה. אין זה מן הנמנע כי המבקשת לא התנגדה למהלך זה (כמו גם רוב רובם של בעלי-המניות האחרים). טענות המבקשת נוגעות כאמור לא למהלך החלוקה עצמו אלא לנושא המענקים, ולכן אין לראות בהתנהלותה כחוסר תום-לב, ודאי לא ברמה שיש בה כדי לשלול ממנה את האפשרות להגיש את בקשת האישור בשמה של החברה.