עיון בתרופות התובע:
- התובע זכאי לביטולו של החוזה מכוחו של סעיף 15 לחוק החוזים. ההסדר החל בעקבות ביטול חוזה מחמת פגם ברצון מצוי בסעיף 21 לאותו חוק, ומורה כי משבוטל החוזה חייב כל צד להשיב לצד השני את מה שקיבל על פי החוזה.
השבת תמורת הרכב:
- בנסיבות העניין אני קובע כי התובע זכאי להשבת הסך של 54,219 ₪ ששילם תמורת הרכב. משסירבה הנתבעת להיענות להודעת הביטול ששלח אליה התובע כבר ביום 24.8.15, בסמוך לאחר גילוי החלפת המנוע, ובדיעבד התברר שסירובה זה לא היה כדין, ותחת זאת חזרו והבהירו נציגיה לתובע הלכוד בכף ידה כי מבחינת נהלי הנתבעת היא לא תסכים לביטול העסקה, אלא לכל היותר להחלפת הרכב באחר [ראו תמלילי הקלטות מיום 6.10.15 ומיום 16.10.15 שלא הוכחשו מפורשות – נספחים טז' ו-יז' לכתב התביעה], ולסוף הציע ב"כ הנתבעת לתובע "לפנים משורת הדין" להסתפק בהשבת תמורת הרכב בלבד, ללא שווי רכב היונדאי [ראו נספח כב' לכתב התביעה], אין לפקוד על התובע את ירידת הערך שנגרמה לרכב מני אז. עם זאת, משעשה התובע שימוש ברכב במשך כשנתיים, אם כי העיד כי המדובר בשימוש מועט מאד בשל כך שאינו "סומך עליו" [ראו עמ' 7, שורות 3-4], ואף הנתבעת גרסה בכתב הגנתה [ראה סעיף 30] כי התובע "קיבל רכב ממקום העבודה", ומשהנטל להוכיח את שיעור דמי השימוש מוטל עליה [ראו פרשת כרמל בעמ' 26] יועמד שווי דמי השימוש על דרך האומדנא על הסך של 3,600 ₪, אשר יש לנכותו מהתמורה המושבת.
השבת ערך רכב היונדאי:
- השבת רכב היונדאי בעין אינה אפשרית משנמכר על ידי הנתבעת כבר ביום 25.5.15 לצד שלישי [נספח 4 לכתב ההגנה], משכך יש להשיב לתובע את שוויו, נכון ליום העסקה, אלא שכאן נתגלעה מחלוקת בין התובע הטוען כי בגדרה של אותה עסקת טרייד-אין הוערך רכב היונדאי בהתאם למחירון יצחק לוי, ב-10,000 ₪, לבין הנתבעת הטוענת כי שוויו היה 3,000 ₪, ומצביעה לעניין זה על הקבלה של מכירתו לצד שלישי העולה לכדי סכום זה. לאחר בחינת מכלול הטענות והראיות לעניין מצאתי כי עמדת התובע מסתברת יותר. מסקנה זו עולה מנפתולי עדותו של קופר, אשר התקשה להסביר כיצד מתיישבת עמדת הנתבעת עם כך שהסכימה לתמחר את רכב היונדאי ב-10,000 ₪ בהתאם למחירון, ובין לבין הכריז כך: "אנחנו עשינו עסקה שבה נאמר לו שהוא מקבל מחיר מחירון בגלל שהוא עושה אתנו עסקת טרייד אין", ואחר ניסה להסביר כי הרכב לא היה ראוי למחיר המחירון שלו – "אנחנו לא בדקנו את הרכב שלו, וזו טעות שלנו", "לרכב כן היו בעיות ולא במעט", אך הודה שאין בידי הנתבעת חוות דעת שתתמוך בכך [עמ' 8 לפרוטוקול], וכן לנוכח הציון המפורש בתדפיס המחשב של הנתבעת שצורף לנספח ד' לכתב התביעה כי "מחירון לוי" לגבי רכב היונדאי הינו 10,000 ₪. על אמינות מצגיה של הנתבעת לעניין זה, מעיד גם תמליל אותה שיחה מוקלטת [נספח טז' לכתב התביעה] שתוכנה לא הוכחש מפורשות ובה נציג הנתבעת, אמיר, מנסה לשכנע את התובע כי רכב היונדאי תומחר במסגרת העסקה ב-1,000 ₪ בלבד, ואזי מסביר לו [עמ' 11 לתמליל] כי תמחור הרכבים במסגרת עסקת הטרייד-אין הוא "משחק פנימי שלנו". לפיכך לא תרחק מן השכל הישר המסקנה כי העובדה שהנתבעת בחרה למכור את אותו רכב ב-3,000 ₪ , אין בה על מנת ללמד על כך שערכו של רכב היונדאי כשהוא נבחן בפני עצמו היה נמוך מזה שנקבע במחירון, וזאת משום שהנתבעת כגוף מסחרי מתבוננת על מכלול רווחיות העסקה, ויכול והרווח שהיה צפון לה שם במכירת רכב הסוזוקי, גם במחירו המופחת לכאורה, די בו על מנת שתמנע עצמה מבזבוז משאבים על ניסיון למכור את רכב היונדאי במחיר המחירון שלו, ולפיכך הסתפקה ב-3,000 ₪ נוספים, שהושגו במכירת בזק לצד שלישי מסחרי.