- למעלה מן הנדרש יצוין כי השוואה בין טופס הבדיקה של הרכב שבוצע ע"י "קומפיוטסט רמלה" ונמסר לתובע על ידי הנתבעת במועד ביצוע העסקה [נספח 3 לכתב ההגנה] לבין טופס הבדיקה הנוספת אשר הוזמנה על ידי הנתבעת על פי דרישת התובע במסגרת המגעים ביניהם ובוצעה ב"מכון הדרום בע"מ" ביום 2.12.15, [נספח כ' לכתב התביעה] מלמדת על ליקויים נוספים מהותיים אשר לא הובאו לידיעת התובע קודם חתימת החוזה וביניהם גם ליקוי בשלדת הרכב בעל "משמעות גבוהה" בדמות פגיעה ותיקון דופן פנימית בתא מנוע שהתגלה רק בטופס הבדיקה הנוספת ולא צוין בטופס הבדיקה שנמסרה לתובע עובר לחתימת החוזה.
- ודוק, במהלך הדיון בפניי נמנעה הנתבעת, באמצעות העד מטעמה, מלספק מידע המניח את הדעת לגבי ההיסטוריה של המנוע החלופי המשומש, לרבות כמה קילומטרים גימא בטרם פורק ממכונית אחרת והותקן ברכב שנמכר לתובע. דבר זה מדבר בעד עצמו בכל הקשור להתקיימותו של הפגם התודעתי הממשי ברצון התובע הכרוך בעסקה זו, שכן אין המדובר ברכישה שלא מדעת של רכב שמנועו הוחלף גרידא, אלא ברכישה שלא מדעת של רכב שמנועו הוחלף, כאשר כלל לא ניתן לקבל את פרטיו של המנוע החלופי המשומש אפילו מנציג המוכרת.
- את תחושתו של התובע כי נפל קרבן למזימה, לא ניתן להפיס בנקל, שכן בחומר הראיות התגלו תימורי עשן מחשידים, וזאת החל מכך שהנתבעת בחרה להציג לתובע בעת מכירת הרכב בשנת 2015, דווקא טופס בדיקה משנת 2013, דרך העובדה שהנתבעת נמנעה מלהביא לעדות את מי שטיפל אצלה בהחלפת המנוע ולטענתה שגה בתום לב באי תיעוד העניין כאשר לא ברור מדוע לא מולאה טרם המכירה החובה הקבועה בסעיף 381 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961, וכלה בכך שעל פני שטר המכר שסיפקה הנתבעת לתובע, נראה כי חתימת המנהל המקצועי של המוסך המאשר שהרכיב את המנוע המחליף נעשתה רק ביום 6.8.15, דהיינו, שלושה חודשים לאחר מכירת הרכב לתובע, ויום לאחר שפנה לנתבעת בתלונה. גם את טענתה של הנתבעת כי אין זה מסתבר שהייתה מנסה להערים על התובע בדבר שעשוי להתגלות במבחן הרישוי [על משקל "כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה", בבלי, מסכת בכורות – דף לו, עמוד א], יש לבחון באספקלריה של מערכת היחסים בין גוף מסחרי שהינו בעל יתרון מובהק בנגישות למשאבים כלכליים ולשירותים משפטיים, לבין צרכן שכוחו דל יחסית וממונו כבר שבוי בידי אותו גוף, ולפיכך מרגע שננעלה דלת העסקה מאחוריו, הוא כציפור בכלוב, ולא אחת אין כוחו עומד לו על מנת למצות זכויותיו והוא עלול להסתפק בפיצוי חלקי שיוצע לו. עם זאת, באתי לכלל מסקנה כי השתקת הפלוגתא בין הצדדים לעניין השאלה האם זממה הנתבעת מלכתחילה לגנוב את דעתו של התובע אינה נדרשת כאן, וזאת משום שסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 [להלן – "חוק החוזים"], המגדיר את עילת ההטעיה, מרחיב בסיפא את יסוד ההטעיה וכולל בו גם הטעיה במחדל המתבטאת באי-גילוי "של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
- חובת הגילוי היא אחת מגווני השתקפותו של עיקרון תום הלב, כאשר לעניין זה אין צורך להתחקות אחר מצב דעתו של המטעה, האם התכוון להטעות או שמא נהג בפזיזות או ברשלנות. יכול אפוא צד לחוזה להיחשב כמטעה לא רק אם הוא מטעה או לא מגלה במתכוון, אלא גם אם הוא מטעה או לא מגלה ברשלנות ואפילו מתוך תום לב. [ראו, ג' שלו, דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי - תשס"ה-2005, עמ' 316-322, וכן דניאל פרידמן נילי כהן, חוזים כרך ב' (תשנ"ג) עמ' 784) – להלן, "פרידמן וכהן"]. כקילורין לעיניים לעניין זה הם אותם דברים שנכתבו בפרשה דומה בע"א 5798-04 כרמל נ' לוי (2005) ולפיהם (עמ' 17 לפסה"ד – להלן :"פרשת כרמל"] : "הדעת נותנת כי לא רשלנותו של הקונה היא הצריכה להכריע את הכף, אלא הפרת חובת הגילוי של המוכר. ואמנם לית מאן דפליג, כי אף אם האחרון פעל שלא מתוך כוונת זדון, אלא מתוך פזיזות או רשלנות גרידא, מידת האשם שלו עולה על זו של הקונה, ולו משום שהמידע אודות חומרת התאונה – מידע שבכוחו להשליך על עצם ההתקשרות או על תנאיה – היה מצוי ברשותו מלכתחילה".
- המחוקק הכיר בפורענות העלולה להתרגש על הצרכן בעת רכישת רכב משומש מסוחרי רכב. במפרץ גבה גלים זה נטרפו לעיתים מזומנות ציפיותיו של הצרכן התמים אל מול יתרון המיומנות והמקצועיות של סוחרי רכב תוך שחסכונות שעל פי רוב נצברו במשך שנים ארוכות יורדים למצולות הבצע. לפיכך מצא המחוקק לנכון להקים בו שוברי גלים אשר יגנו על הצרכן, וייחד לעסקה זו נורמות שמצאו את ביטוין בהוראות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע ולגילוי נאות), תשס"ח-2008, אשר תכליתו הינה "להגן על צרכנים מפני סוחרי רכב שאינם מגלים להם את כל הפרטים הקשורים לרכב" [ראו ה"ח הכנסת תשס"ח מס' 210 עמ' 207].
- סעיף 4 לחוק האמור הטיל על הנתבעת, כמי שעיסוקה במכירת רכב משומש, את החובה למסור לצרכן, בנפרד מהחוזה, טופס חתום על ידו שמפורטים בו בין היתר "פגיעות שנגרמו לרכב" ו-"מספר הקילומטרים שעבר הרכב". קשה להלום מסקנה לפיה החלפת מנועו המקורי של הרכב באחר משומש, אינה מצויה בתוך גבולות חובת היידוע שהמחוקק ראה בעיני רוחו. הנתבעת צרפה לכתב הגנתה מסמך שכותרתו "נספח א' להסכם מכר" – "פרטי הרכב", שאינו חתום על ידה, ברם על פני הדברים נראה כי היא סבורה שלמצער מהבחינה הצורנית הוא עומד בדרישות החוק. סברה זו יש להפריך שהרי מאחורי דרישת המחוקק כי ייעשה מסמך "בנפרד מהחוזה" עומדת תכלית ברורה כי טופס הגילוי הנאות לא יוצפן מעיני הצרכן בכיסו האחורי של החוזה, ודרישת החתימה אף היא מהותית על מנת ליצור מחויבות לפרטי הגילוי הנאות. לשיטתי לא מסרה אפוא הנתבעת לתובע טופס גילוי נאות כחוק, ברם אף לולי מסקנה זו, ואף לו היה מדובר בטופס גילוי נאות כהלכתו, להשקפתי עוולה הנתבעת בכך שלא ציינה בו נתון מהותי כמו החלפת מנוע. ובפרט משלנוכח המתואר בסעיף 6 לעיל, וההשמטה מהטופס גם של ציון הפגיעה בדופן תא המנוע, שהינה בעלת "משמעות גבוהה", כמו גם המוצהר בסעיף 19 לכתב ההגנה לגבי החלפת מכסה המנוע, מתעצם החשד כי החלפת המנוע עצמה בוצעה עקב תאונה, ולא כתוצאה מהשבתה טכנית.
- כך או אחרת, עוד טרם שתוכן החוק, הכירה הפסיקה בכך שגילוי נתון מהותי בגדרה של עסקה של מכירת רכב לצרכן על ידי מי שמקצועו בכך, מתחייב מהנסיבות. חובת גילוי מוגברת זו נובטת מתוך המצע המבעבע של יחסי צרכן וספק בתחום זה, בו ניתן אמון מוגבר של הצרכן בספק הנובע מהפערים המובנים שביניהם במומחיות ובנגישות למידע [ראו פרשת כרמל בעמ' 13 לפסה"ד, וכן פרידמן וכהן, 829-830], והדברים עולים בקנה אחד עם עדות התובע לפיה :"בחרתי ללכת לבאדג'ט כי שוק הרכב הוא שוק פרוץ והעדפתי לשלם טיפה יותר על מנת לקנות את זה מחברה אמינה" [עמ' 4, שורות 11-12].
- מעין נוסף ממנו נובעת בעניינינו חובת גילוי מוגברת הוא חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, האוסר בסעיף 2 לו על הטעיית הצרכן בכל ענין מהותי בעסקה.
- ממכלול האמור לעיל צומחת מסקנה מחוורת כי הנתבעת לא גילתה לתובע עובדה אשר בהתאם לדין מוטלת עליה חובה לגלותה, ובכך הטעתה את התובע, כאשר לעניין זה, כמפורט לעיל, מה לי אם הדבר קרה עקב שגגה של מי מטעמה שהתרשל ולא עדכן במערכת המחשב פרט מהותי זה, ומה לי אם הדבר נעשה בזדון.
- ודוק, דרישת הקשר הסיבתי לצורך ביטולו של חוזה בעילת ההטעיה באה על סיפוקה, גם אם מוכח שהקונה היה רוכש את הנכס חרף ידיעתו אודות הדבר שלגביו טעה או הוטעה, אולם הוא היה מוכן לעשות זאת בתנאים מסחריים אחרים, טובים יותר עבורו, בהשוואה לתנאי החוזה המקורי. די אפוא אם עצם הטעות השפיעה על מתכונת ההתקשרות או על תנאיה, ואין הכרח שהיא תשפיע דווקא על עצם ההחלטה להתקשר בחוזה [פרשת כרמל בעמ' 14, וכן ראו פרידמן וכהן, 757-758], מכאן שאף אמירתו הבלתי נחרצת של התובע בחקירתו הנגדית לפיה: "ואם הייתם אומרים לי שהחלפתם מנוע יכול להיות שלא הייתי קונה את הרכב" [עמ' 6, שורות 3-4], לא תעמוד לו לרועץ, שעה שהן באמת מידה אובייקטיבית, לנוכח המפורט בסעיף 5 לעיל, והן באמת מידה סובייקטיבית [ראו עדות התובע בעמ' 5, שורות 27-28] שוכנעתי כי לא היה מתקשר עם הנתבעת באותה מתכונת, אילו ידע על החלפת המנוע.