דיון והכרעה
- נקודת המוצא היא כי לאור ההלכה שנפסקה בענין שלמי – אשר ניתנה לאחר שבית הדין קמא נתן את פסק דינו – הרי שהנתון בדבר העסקת אדם בהיקף משרה הנמוך ממחציתה אינו חורץ לשבט או לחסד את סוגית מעמדו כעובד אם לאו. גם אדם המועסק כמחלק דואר בהיקף משרה הנמוך ממחצית המשרה, עשוי להיחשב לעובד אם מתקיימים יתר המבחנים והסממנים שנקבעו בפסיקה לזיהוי יחסי עובד-מעסיק. משכך, ובהמשך לפרשנות שאומצה בעניין שלמי, היקף משרתה החלקית של המערערת, הגם שהוא נמוך ממחצית המשרה – אינו מצדיק דחיית התובענה מטעם זה, אלא יש לבחון התקיימותם של יחסי עובד-מעסיק בהתאם למבחן המעורב, אשר במרכזו מונח מבחן ההשתלבות.
- האם התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין המערערת ורשות הדואר בשנים 1995-1989? המענה לשאלה זו מצריך בחינת הסממנים השונים לזיהוי יחסים אלה, אלא שבמקרה זה הונחה תשתית ראייתית מצומצמת לשם הכרעה בשאלה זו. יחד עם זאת, גם המשיבה בפנינו לא חלקה באופן ממשי על התקיימות הפן החיובי מבחן ההשתלבות, ואת טענותיה מיקדה בהיזק הראייתי שנגרם לה מחמת חלוף הזמן, כשלטענתה זו נתייחס בהמשך (עמ' 3 שורות 7-6 בפרוטוקול). נוכח הסתייגות זו נביא בקצרה את עיקר טעמינו למסקנה בדבר קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין המערערת למשיבה גם בין השנים 1995-1989.
כאמור, בשנת 1995 התקבלה המערערת לשורות רשות הדואר כעובדת ארעית, וזאת בתפקיד מחלקת דואר, ובהמשך אף קבלה כתב מינוי כעובדת קבועה. עיסוק המערערת כ"קבלנית" היה בחלוקת דואר, שהינו חלק מליבת עיסוקה של רשות הדואר. תקופת העסקתה כ"קבלנית" היתה משמעותית ונפרשה על פני כשש שנים, ולאחריה ברצף הועסקה המערערת כעובדת של רשות הדואר באותו תפקיד. על פני הדברים נראה שאין מחלוקת כי בתקופת העסקתה כ"קבלנית" הועסקה המערערת מדי חודש בעשרות שעות רבות, כך שאין המדובר בהעסקה מעטה וזניחה. לטענת המערערת נתנה את שירותיה לרשות הדואר באופן סדיר ויומיומי. בנוסף, הגם שאזורי חלוקת הדואר של המערערת שונו מעת לעת לאורך השנים, הרי משנקבע אזור החלוקה שעל פני הדברים התאפיינה העסקתה בו ברציפות וסדירות, המבססת את הפן החיובי של מבחן ההשתלבות. כאמור, גם ב"כ המשיבה לא חלקה על כך בפה מלא, אלא טענה לקיומו של היזק ראייתי מחמת חלוף הזמן, כשלכך נתייחס בהמשך.
- אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות הרי שלא נטען כי המערערת במקביל למתן שירותי דוורות לרשות הדואר סיפקה שירותי דוורות גם לגופים אחרים כחלק מעסק שברשותה. אפשרות כזו, על פניה, דחוקה ביותר. אמנם, לא מן הנמנע כי כפועל יוצא מהעסקתה במשרה חלקית הועסקה המערערת במקומות נוספים על ידי מעסיקים אחרים, ואולם עובדה זו כשלעצמה אינה מלמדת על קיומו של עסק, וזאת משני טעמים: ראשית, אדם יכול להיות באותה תקופה עובד של מספר מעסיקים, ומכאן כי היותו מועסק ביותר ממקום אחד, כשלעצמה, אינה שוללת קיומם של יחסי עבודה בו זמנית עם מעסיקים שונים ואף אינה שוללת היותו עובד של מעסיק אלמוני ובגדר נותן שירותים לפלוני (ראו בהקשר זה הדברים שנאמרו בע"ע 300256/98 אייזיק נ' תכנון המים לישראל, פ"ד לו 817). שנית, הפן השלילי של מבחן ההשתלבות נועד לשלול מצב בו השירות למעסיק ניתן מכוח "עסק" של המועסק. מטבע הדברים על מנת לבסס טענת קיומו של עסק נדרש דמיון בטיב השירות הניתן על ידי המועסק למעסיקיו השונים. ודוק, לא נדרשת זהות מלאה בשירותים הניתנים, ואולם נדרשים קווי דמיון בתחום נתינתם כך שניתן יהא להכלילם תחת אותו עסק ואותו עיסוק גם אם ברמת הפשטה גבוהה. ככל שגדל השוני בסוג השירותים הניתן על ידי המועסק למעסיקיו השונים בה במידה פוחתת הסבירות כי השירות ניתן במסגרת "עסק" של המועסק כמשמעו בפן השלילי של מבחן ההשתלבות. ולענייננו, גם אם המערערת עבדה למחייתה במקום עבודה נוסף שאינו חלוקת דואר – ואין בענייננו טענה לעיסוקה בדוורות נוספת - במהלך העסקתה בחוזה קבלנות חלוקת דואר הרי שאין בכך ללמד על התקיימות המבחן השלילי בנסיבות העניין.
- לצד יישום הפן החיובי והשלילי של מבחן ההשתלבות נבקש לציין כי בנסיבות העניין יש ליתן משקל גם לעובדה שהמערערת הועסקה כעובדת קבועה החל משנת 1995 וזאת ברצף להעסקתה כעובדת ארעית. גם לעובדה זו יש ליתן משקל בבחינת מכלול נסיבות העניין. אמנם, נתון זה, כשלעצמו, אינו מקרין בהכרח לאחור על התקופה שקדמה לקבלת המערערת כעובדת, היינו טרם שנת 1995. זאת, כיוון שיש לתת את הדעת לנסיבות נוספות, ובכללן – ומבלי להתיימר למצות - משך תקופת ההעסקה הקודמת; באיזו מידה העיסוק משתלב בליבת עיסוקו של המעסיק; מידת סמיכות הזמנים בין תקופות ההעסקה השונות, היינו אם זו היתה ברצף או חל נתק משמעותי בין התקופות; האם קיים שוני בדפוסי העסקתה של המערערת בין תקופות ההעסקה השונות באופן המשליך על יישום מבחני ההשתלבות ובמיוחד בהיבט רציפות וסדירות; ועוד. ככל שהתקיימו הנסיבות האמורות כי אז תגבר הנטייה להניח קיומם של יחסי עבודה, אלא אם כן יעלה בידי המעסיקה להניח תשתית המצדיקה סטייה מהנחה זו. ההיגיון המונח ביסוד נקודת מוצא זו הוא כי בהצטבר הנסיבות המתוארות, ובפרט העדר שוני מהותי בין התקופות התעסוקתיות השונות, מקרינה תבנית ההעסקה המאוחרת (כעובדת) על קודמתה (כקבלנית), ולכאורה מתבקשת מסקנה משפטית דומה ביחס לתקופות ההעסקה הדומות במאפייניהן. ברוח זו נאמר בעניין שלמי: