"אנו קובעים לפיכך, בהתאם לפירוש שניתן להוראות החוק בבג"צ נקש; בהתאם להבהרתו המפורשת של השופט חשין כי אין בחוק המתקן כדי לפגוע בפרשנות שניתנה על ידו והוראות התיקון משתלבות עם פרשנותו; בהתאם לתכליתו הברורה של המחוקק כפי שעולה מהיוזמה לתיקון החוק, מדברי ההסבר ומדברי הכנסת שצוטטו לעיל; וכן מכל הטעמים שפורטו בהרחבה בבג"צ נקש ולפיהם אין להניח כי המחוקק התכוון להתיר לרשות (או לחברה) לשלול מעמד קוגנטי של עובד ממי שהוא כזה תוך פגיעה מהותית בזכויותיו, בתקנת הציבור ובעקרונות דיני העבודה - כי הוראת סעיף 46(ב) לחוק הדואר אינה קובעת חזקה חלוטה בדבר העדר יחסי עובד - מעסיק בין החברה לבין מחלקי דואר המועסקים על ידה בהיקף חלקי, ושאלת מעמדו של כל אחד ממחלקי הדואר כ"עובד" או "קבלן עצמאי" תוכרע על פי המבחנים הרגילים שנקבעו לצורך כך בהלכה הפסוקה.
...
לאור זאת, בין ביחס למועסק המבצע חלוקת דואר בהיקף מלא ובין ביחס למועסק המבצע חלוקת דואר בהיקף חלקי - אין בהוראת הסעיף כדי ליצור סטטוס של "עובד" או לשלול אותו, ומעמדו של המועסק ייקבע בהתאם לדיני העבודה והמבחנים שנקבעו לצורך כך בפסיקה - כפי שנקבע במפורש בבג"צ נקש ולא שונה במסגרת החוק המתקן. ההבדל הוא כי ביחס להיקפי חלוקה של חצי משרה ומעלה - אין עוד סמכות לחברה מכוח החוק לבצעם באמצעות קבלנים חיצוניים, וככל שתעשה כן תפעל בניגוד להרשאה שניתנה לה על ידי המחוקק".
הטענות בערעור
- המערערת טענה לקיומם של יחסי עובד-מעסיק על יסוד פסק דין נקש, ובסיכומי התשובה לאחר מתן פסק הדין בעניין שלמי גם על יסודו. לטענתה סעיף 46 אינו יכול להפוך "עובד" ל"לא עובד". המערערת טענה כי אין בסעיף 46 לאסור על רשות הדואר להעסיק עובדים בפחות מחצי משרה. עוד נטען כי פסק הדין שניתן נוגד את עקרון השוויון כלפי עובדים במשרה חלקית, שכן לטענתה חלקיות משרה אינה שיקול לקביעת אי קיומם של יחסי עבודה. המערערת טענה כי מתקיימים בה המבחנים ליחסי עובד-מעסיק וכי תביעתה לא התיישנה, שכן עילות מתיישנות אך לא עובדות. בנוסף, הקשתה איזה נזק ראייתי נגרם למשיבה וכי הקביעה שהיה מקום להגיש את התובענה קודם לכן מקוממת, לשיטתה, ערכית. לבסוף, טענה המערערת כי עבדה מעל חצי משרה.
- המשיבה טענה כי התקשרה עם המערערת כקבלנית עצמאית למתן שירותי חלוקה בין השנים 1995-1989. נוכח מתן פסק הדין בעניין שלמי טענה המשיבה שאין צורך להיזקק לטענות המערערת ככל שהן מושתתות על חלקיות משרתה. המשיבה טענה כי לא מתקיימים חריגים המצדיקים התערבות בפסק דינה של הערכאה הדיונית. לטענתה עומדת לה טענת התיישנות, שיהוי מהותי, ויתור, נזק ראייתי מניעות וחוסר תום לב, וזאת נוכח הזמן הרב שחלף בין תקופת ההעסקה נשוא התובענה לבין מועד הגשתה. המשיבה טענה כי בינה לבין המערערת לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק, וכי הנטל על העובד להוכיח מעמד זה בדיעבד בחלוף השנים הינו כפול ומכופל. עוד נטען כי המדובר בקביעות עובדתיות על יסוד ממצאי מהימנות, ועל כן אין מקום להתערבות בהן. המשיבה הוסיפה וטענה כי המערערת לא עבדה במשרה מלאה ואף לא בהיקף העולה על חצי משרה. כמו כן, נטען להיות המערערת קבלנית בשל העדר קשר אישי (שכן המערערת הודתה שבחופשת הלידה שלה העמידה מחליף); העדר בלעדיות הקשר (הבא לידי ביטוי שהמערערת לא נדרשה לקבל אישור לביצוע עבודה נוספת); והעדר פיקוח (המערערת הדגישה כי לא הוכח שהמערערת נדרשה לדווח על היעדרויותיה למר פטאל). ולבסוף, כי המערערת חתמה על חוזה העסקתה כקבלנית לאחר שידעה והכירה את אופי ההתקשרות וזאת לאור התקשרות קודמת. לבסוף, נטען שאין לתת אימון בעדותם של המערערת והעד מטעמה.
- 10. בסיכומי התשובה הדגישה המערערת את הדמיון בין המקרה דנן לעניין שלמי. בנוסף, טענה כי היה מקום ליתן משקל לכך שהמערערת נקלטה בסופו של דבר כעובדת מבלי שחל שינוי במהות עבודתה, כשלטענתה היא עשתה בדיוק אותה העבודה משנת 1989 מבלי שהתרחש כל שינוי מהותי בעבודתה.