עא 7390/13 עו"ד אמיר פלמר ורו"ח בועז גזית נ' ב. גאון קמעונאות וסחר בע"מ

הנשיא א' גרוניס:

1. לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד סגן הנשיאה א' שילה) מיום 30.9.2013 בפר"ק 34468-01-12 [פורסם בנבו]. בהחלטה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים 2-1 לסילוק על הסף של בקשת המערערים למתן הוראות בגדר הליכי פירוק, בקובעו כי זו אינה המסגרת הדיונית המתאימה לבירור המחלוקת.

2. החברות שבפירוק הן חברת אייס רשתות שיווק מוצרי צריכה בע"מ (להלן – חברת הבת), המוחזקת בבעלות מלאה של חברת אייס אוטו דיפו בע"מ (להלן – חברת האם, וביחד – החברות). שתי החברות נקלעו לקשיים כלכליים וביום 18.1.2012 ניתן צו הקפאת הליכים לגביהן. עו"ד אמיר פלמר ורואה חשבון בועז גזית, כיום המפרקים, מונו כנאמנים לחברות (להלן – המערערים, או המפרקים). לאחר מכירת נכסי חברת הבת ופעילותה למשקיע חיצוני, ניתן ביום 9.5.2012 צו פירוק קבוע לחברת הבת ובהמשך, ביום 19.9.2012, ניתן צו פירוק גם לחברת האם. עשרים ושניים מנושי החברה הגישו בקשה למתן הוראות, בה נתבקש בית משפט קמא להורות לבנקים, נושיה המובטחים של חברת הבת, לממש ערבות בסך 18 מיליון שקלים שהועמדה על ידי המשיבות 2-1 (להלן – בעלות השליטה) להבטחת חובות החברה לבנקים. ערבויות אלה הובטחו בחלקן באמצעות פיקדונות של בעלות השליטה המצויים בבנקים. לטענת הנושים, חילוט הערבויות יביא להקטנת החובות לבנקים ולהגדלת יתרת הכספים בקופת הפירוק. במקביל, הגיש אגף המכס והמע"מ בקשה להורות על חקירה של הסיבה לקריסת החברות. במהלך הדיון שהתקיים בבקשות אלה ביום 15.7.2012 הסכימו הצדדים לעכב את הבקשה למימוש ערבויות ולמנות חוקר שיבדוק את הטענות הנוגעות להתנהלות החברות ובעלות השליטה בתקופה שקדמה לקריסת החברות. בהתאם, מונה עו"ד חגי אולמן כחוקר (להלן – החוקר). במקביל, הוציא בית המשפט צו מניעה זמני, אשר הוארך מעת לעת ואסר על ביצוע כל דיספוזיציה בפיקדונות שלא לשם פירעון חובותיה של חברת הבת כלפי הבנקים. דו"ח החקירה הסופי מטעמו של החוקר הוגש ביום 21.2.2013.

במסגרת הדו"ח, מצא החוקר כי בסוף שנת 2011, לאחר התדרדרות כספית ממושכת במצבן הכספי של החברות, הוצגה לדירקטוריון החברות תוכנית הבראה, אשר כללה התחייבות של בעלות השליטה להעביר לחברה 20 מיליון ש"ח. החוקר קבע כי בעלות השליטה נתנו התחייבות בלתי חוזרת למתן ההלוואה על סכום זה, כאשר התנאי היחיד היה דחיית מימוש זכותם של הבנקים להעמיד לפירעון את חובות החברה לרבעון השלישי של שנת 2012. בדו"ח נקבע כי הזרמתו של סכום כסף זה היוותה את אבן הפינה לתוכנית הבראת החברות. עוד נקבע כי התחייבות זו הופרה, תוך שנדחו טענותיהן של בעלות השליטה כי אירועים בלתי צפויים שהתרחשו הקנו להן זכות לאי קיום ההתחייבות וכי תוכנית ההבראה ממילא נועדה לכשלון, אף אם היו מעבירים את הכספים.