- ביום 29.4.2013 הגישו המפרקים לבית משפט קמא בקשה למתן הוראות בה נתבקש בית המשפט להורות לבעלות השליטה להעביר לקופת הפירוק סך של 200 מיליון ש"ח. סכום זה נקבע בהתאם לסכומן של תביעות החוב שאושרו ושאין בקופת הפירוק כסף לשלמן. הבקשה סמכה, בין השאר, על סעיף 374 לפקודת החברות [נוסח חדש] (להלן – הפקודה). היא התבססה על המסקנות שהועלו בדו"ח החקירה, ועל הטענה שהחברות קרסו בעקבות הימנעות בעלות השליטה מהעברת הכסף בהתאם להתחייבותן. בעלות השליטה הגישו בקשה למחוק את הבקשה למתן הוראות, משום שלשיטתן המחלוקת בין הצדדים אינה ראויה להתברר בהליך דיוני זה אלא בתביעה רגילה. בנוסף, ביקשו בעלות השליטה דחייה של מועד הגשת התגובה לגוף הבקשה עד להכרעה בבקשת המחיקה. בהחלטתו מיום 30.9.2013 קיבל בית משפט קמא את בקשת בעלות השליטה למחיקת הבקשה למתן הוראות על הסף. על החלטה זו הגישו המפרקים בקשת רשות ערעור שהפכה לערעור שלפנינו (ראו החלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך מיום 17.11.2013). בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, ביקשו המפרקים להאריך את תוקפו של צו המניעה שניתן ביחס לפיקדונות בעלות השליטה בבנקים. ביום 24.12.2013 הורה בית משפט זה (השופטת ד' ברק-ארז) על מתן סעד זמני לפיו לא תיעשה כל דיספוזיציה בפיקדונות עד להכרעה בערעור או עד למתן החלטה אחרת.
- כאמור, בית משפט קמא קבע כי יש לסלק על הסף את הבקשה למתן הוראות, בקובעו שהיא אינה מתאימה לבירור במסגרת דיונית זו. בית המשפט ציין בהחלטתו כי תביעה של חברה בפירוק תתברר לפני בית משפט של פירוק כאשר העובדות אינן שנויות במחלוקת או שהמחלוקת העובדתית מצומצמת ופשוטה יחסית. במקרה דנא סבר בית המשפט כי אין להגדיר את המחלוקת העובדתית והמשפטית בין הצדדים כפשוטה, וקבע כי על מנת שלא לפגוע בזכויותיהן הדיוניות של בעלות השליטה יידרש לאפשר להן לחקור עדים רבים, להגיש הודעות לצדדים שלישיים ואף לבקש גילוי מסמכים. זאת, בניגוד לאופי התכליתי והמהיר המאפיין הליך בקשה למתן הוראות. בית המשפט הבהיר כי דו"ח החקירה אינו יכול להחליף את שיקול דעתו של בית המשפט, שכן על מנת לברר את המחלוקות בין הצדדים תידרש חקירתם של עשרות העדים אשר הופיעו בפני החוקר. בית המשפט קבע עוד כי על אף שדו"ח החקירה קבע ממצאים לעניין התחייבות בעלות השליטה להעביר כספים לחברה, אין הקביעה מייתרת דיון במסקנה זו. בנוסף, דו"ח החקירה לא קבע ממצאים בשאלת הקשר הסיבתי בין אי העברת הכספים על ידי בעלות השליטה לבין הנזק שנגרם לחברה, ואף לא כימת נזק זה, כך שסוגיות אלה יחייבו התדיינות נוספת. לבסוף, בית המשפט נימק את החלטתו בכך שקיימות תביעות אזרחיות נוספות העומדות בפני בית המשפט ומתבססות על מסקנותיו של דו"ח החקירה, כך שדיון בפני בית משפט של פירוק עשוי לייצר הכרעות סותרות וכפל חיובים.
- בערעור טענו המפרקים שהחלטת בית משפט קמא מאיינת את המסגרת הדיונית של בקשה למתן הוראות, שמטרתה לאפשר ניהול זריז ומרוכז של הליכים לטובת הנושים והחברות שבפירוק. לדבריהם, מינויו של חוקר המסייע למפרק נועד על מנת שיוגשו תביעות ענייניות בלבד, תוך חקירה מהירה של נסיבות קריסתן של החברות. המפרקים מדגישים כי בעלות השליטה לא הגישו תצהיר תשובה המתייחס לגופו של עניין לבקשה למתן הוראות, ובמצב זה כלל לא ניתן להכריע בבקשתן לסילוק על הסף. מטרת התגובה לאפשר לבית המשפט להכריע מהן השאלות שבמחלוקת ומהו הבירור העובדתי והמשפטי אליו בית המשפט יידרש, כך שיוכל להכריע בשאלה האם אכן ייפגעו זכויותיהן הדיוניות והמהותיות של בעלות השליטה, אם המחלוקת תידון במסגרת בקשה למתן הוראות. במצב זה, קביעתו של בית משפט קמא לפיה בעלות השליטה תידרשנה להעיד עדים רבים והקביעה כי מדובר במחלוקת מורכבת אינן מבוססות. אף לגופו של עניין, טוענים המפרקים כי במקרה דנא מדובר במחלוקת פשוטה וממוקדת בין הצדדים שהינה משפטית באופייה. המפרקים מבקשים להדגיש כי לבית משפט לפירוק סמכות להפעיל כלים דיוניים רבים לצמצום פגיעה אפשרית בבעלות השליטה ובכלל זאת זימונם של עדים רלוונטיים, וכי יש לתת משקל לדו"ח החקירה אשר טרם עריכתו ניתנה לבעלות השליטה זכות טיעון נרחבת.