כונס הנכסים הרשמי הצטרף בתשובתו לעמדת המערערים. הוא הדגיש כי על מנת להכריע בשאלה האם ישנה פגיעה דיונית בבעלות השליטה ומה היקף המחלוקת העובדתית בין הצדדים, יש להגיש תשובה לבקשה למתן הוראות לגופה. הכונס הרשמי אף טען כי מינויו של חוקר לא נעשה כדבר שבשגרה, כי החוקר איפשר שמיעת טיעונים באופן נרחב, וכי יש לתת משקל לדו"ח החקירה. לדבריו, העברת התביעה למסלול רגיל עשויה לשלול את מטרת מינויו של החוקר בהליכים מסוג זה.
- לעומתם, בעלות השליטה טענו שיש לערכאה הדיונית שיקול דעת נרחב לגבי הפרוצדורה הראוייה לבירור המחלוקת, ואין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא. מבחינה פרוצדורלית, בעלות השליטה מדגישות כי המפרקים וכונס הנכסים הרשמי לא התייחסו בתגובותיהן לבקשה לסילוק על הסף לטענה כי נדרש היה להגיש תשובה לבקשה למתן הוראות לגופה. למעלה מכך, הם אף לא התנגדו להארכת המועד שהתבקשה על ידי בעלות השליטה. לפיכך, אין להידרש לטענה זו עתה, בשלב הערעור. לדבריהן, הבקשה לסילוק על הסף הציגה באופן מספק את קיומה של מחלוקת עובדתית ומשפטית נרחבת בה יידרש בית המשפט לדון. לגופו של עניין, בעלות השליטה הדגישו בתשובתן כי מינוי החוקר בוצע לצורך מצומצם של בחינת חילוט הערבויות המופקדות אצל הבנקים, ואין להסתמך על דו"ח החקירה לצרכים רחבים יותר. לטענת בעלות השליטה, במסגרת החקירה לא היה הליך גילוי מסמכים, הן לא נחשפו לחומרים שעמדו בפני החוקר, ולא ניתנה להן אפשרות לבצע חקירה נגדית ולהגיש ראיות הזמה. לדבריהן, לא ניתן להטיל עליהן אחריות רק על בסיס דו"ח החקירה, אשר אף לגופו של עניין לא מכריע באחריותן לקריסת החברה. הן מוסיפות כי במקרה זה מדובר על בירור עובדתי מורכב, הכולל אף מחלוקות משפטיות נרחבות. עובדה זו באה לידי ביטוי בכמות העבודה שהושקעה על ידי החוקר. זאת בפרט בכל הנוגע למורכבות הקשר הסיבתי ביחס לקריסת החברות וטענות הנוגעות להטעיית הנושים.
דיון והכרעה
- הליך הנדון כבקשה למתן הוראות נועד להוות מסגרת דיונית יעילה ומהירה לפיקוח של בית המשפט על פעילותם השוטפת של בעלי תפקידים שמונו מטעמו, כמו גם כלי להנחיית בעלי התפקידים כיצד לפעול בכל הנוגע לפעולות המחייבות את אישור בית המשפט. לפיכך, במקרים רבים תשמש בקשה למתן הוראות על מנת להכריע במחלוקות פנימיות הנוגעות ישירות לפירוק החברה. לגבי הליכים לפי סעיף 374 לפקודה, המנוהלים נגד נושאי משרה, נקבע בעבר כי נקודת המוצא היא שהם צריכים להתברר בפני בית המשפט שעל הפירוק (ראו רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נס, [פורסם בנבו] פיסקה 8 (19.8.2008)). במקרים כבמקרה דנא, בהם חברה בפירוק מבקשת סעד נגד בעל השליטה, שימוש בהליך של בקשה למתן הוראות נועד על מנת לאפשר ביצוע יעיל ומהיר של תפקידו של המפרק (ראו, רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' הרטמן, [פורסם בנבו] פיסקה 5 (26.3.2007) (להלן – עניין שרידב)). עם זאת, בירור המחלוקת בדרך המזורזת של מתן הוראות יהיה מוצדק רק כאשר הפגיעה בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין שכנגד הינה מידתית ומוצדקת. במסגרת זו, יש לבחון האם ניהול ההליך באופן מקוצר הכרחי בכדי לאפשר את ביצועו המהיר והיעיל של תפקיד המפרק, האם קיימות עילות ייחודיות לדיני חדלות פירעון, והאם המחלוקת תחייב בירור עובדתי מורכב שאינו מתאים למסגרת דיונית של מתן הוראות (ראו, עניין שרידב, שם; רע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385, 396-395 (2001); רע"א 3032/08 רייך נ' כהן, [פורסם בנבו] פיסקה 6 (2.9.2009); רע"א 3565/13 רוטמן נ' קליר [פורסם בנבו] פיסקה 4 (15.7.2013) (להלן – עניין רוטמן)).