--- סוף עמוד 30 ---
הפרישה מרצון במלואם", ונהנו ממלוא המענקים, כולל המענק המיוחד, בשיעור של 40,000 ₪, 5 חודשי שכר להסתגלות, ולעתים יותר מ-5 חודשי הסתגלות.
בדיון המוקדם, נשאלה התובעת, באשר לפרטי טענת ההפליה ולמהותה המדויקת. היא השיבה כי לאחר מעשה, כאשר היא "...פנתה להסתדרות, נמסר לה לגבי מישהי ספציפית, ששמה לא פורט, בשל פרטיותה של אותה מישהי, ונאמר לה שאותה מישהי אינה היחידה, ויש מקרים רבים כאלה...".[54]
- הנתבעת הכחישה את טענות התובעת מכל וכל. היא הכחישה את הטענה לפיה מורים עם נתונים זהים לנתוני התובעת, קיבלו את "התמריצים וההטבות אשר הובטחו גם לה". היא הסבירה, כי מכסת הפרישה לכל שנת לימודים מתקבלת ממשרד האוצר, וקביעת עובדי ההוראה שיפרשו במסגרת זו, נקבעת על בסיס צרכי המחוז וסדרי העדיפויות באותה שנה, הכל על פי נסיבותיו של כל מקרה.
דיון והכרעה
- טענות התובעת בדבר הפליה – דינן להידחות.
- טענת התובעת בדבר הפלייתה ביחס למורים במצבה, נטענה באופן כללי וסתמי, ובסופו של יום לא הוכחה, ולו לכאורה.
מר סבן, מטעם התובעת העיד אומנם, כי קיימים מקרים, לא רבים, בהם מורים שגילם מעל 60, מקבלים הטבות פרישה.[55] הוא ציין, כי הוא מכיר שני מקרים בהם ניתנו הטבות פרישה למורים מעל גיל 60. דא עקא, שהוא גילה חוסר בקיאות לגבי נתוני המקרים שהזכיר וטענותיו היו עמומות,[56] ולא הובאו ראיות ממשיות לתמיכה בטענות. נוסף על כך, הוא העיד כי לא ניתן להגיד שמדובר במורים שנתוניהם זהים לאלו של התובעת.
למעשה, בסיכומיה, הכירה התובעת בחולשת טענותיה, וציינה כך: "העיד מר יעקב סבן כי גם מעבר לשני מסלולים אלו, ישנם מורים שדרשו את התנאים וקיבלו אותם.
--- סוף עמוד 31 ---
אמנם אין דרך להשוות בין התובעת ובין אותם מורים אשר מלוא נסיבותיהם אינן ידועות, אך מעדותו של מר סבן עולה כי גם מורים אלו נמצאו זכאים על פי 'החוק היבש', ויחד עם זאת, משעמדו על דרישתם לקבל את ההטבות, ולאחר שהמערכת עמדה על רצונה להוציאם לגמלאות, קיבלו את ההטבות. (על אף בקשות מצד התובעת לא ניתנו לה פרטי אותם מורים.)".[57]
די בכך כדי להצדיק קביעה לפיה טענת ההפליה, אשר ודאי דורשת הוכחה, לא הוכחה [עיינו: בג"ץ 11075/04 גרבי ואח' נגד שרת החינוך התרבות והספורט [פורסם בנבו] (05.12.07), בסעיף 27 לפסק הדין].
להשלמת התמונה, נציין, כי מעדות גב' שוורץ, עלה כי באופן גורף אין מאושרות הטבות פרישה לעובדי הוראה שגילם עולה על 60 שנים, זאת על פי נוהל שקיים במחוז. היא הסבירה, כי בעוד שבכל שנה המחוז מקבל מכסת פרישה ל-200 – 250 מורים, כמות הבקשות לפרישה גדולה בהרבה, ובפרט כמות הבקשות לפרישה של עובדי הוראה בני פחות מ-60 שנים. עוד הסבירה, כי על רקע זה, הוחלט במחוז שמכסת הפרישה השנתית תיועד למורים שגילם נמוך מ-60, אשר אינם זכאים לפרוש מרצונם. היינו, המדיניות היא, כי מורים שגילם 60 שנים ומעלה, אשר זכאים לפרוש מרצון, לא יהיו זכאים להטבות פרישה (להלן: "מדיניות המחוז"). לפי עדותה, בהתאם למדיניות זו, כאשר היא מקבלת בקשות פרישה מעובד הוראה שגילו עולה על 60 שנים, היא "ישר" מודיעה לו שהוא אינו זכאי להטבות פרישה – כפי שאירע בעניינה של התובעת.
- בכך לא תמה מלאכתנו. שכן, בסיכומיה, לראשונה, העלתה התובעת טענת הפליה נוספת ושונה. לפי הטענה, בהתאם לחוזר נציבות שירות המדינה, שצורף לתצהירו של המפקח מוקטרן (להלן:"החוזר")[58], קיים מסלול פרישה ייעודי למורים הסובלים משחיקה, שמכוחו מורים בגילאים 50 – 65, אשר מוגדרים כ"מורים שחוקים", "יכולים לפרוש ולקבל את ההטבות". על רקע זה, טענה התובעת כי מדיניות המחוז, שלא לאפשר הטבות פרישה (עידוד פרישה) למורים שגילם 60 ומעלה – מהווה הפלייה מחמת גיל.
--- סוף עמוד 32 ---