כאמור, התובעת לא הוגדרה מורה שחוקה לצורך עידודה לפרוש, ואין בדל ראיה לכך שהתקיים לגביה תהליך כפי שתיאר המפקח, אף לא צל תהליך כזה.
ודוק: גב' מוקטרן לא העידה, כי התובעת התקשתה לתפקד בכללות עקב אותה שחיקה, ובפרט שאותה שחיקה הצדיקה עידודה לפרוש. אדרבא, כאשר היא נשאלה במפורש "מה לא היה בסדר" אצל התובעת, היא השיבה, "התשובה היא מה היה יותר בסדר אצל אחרים.".[61]
גב' מוקטרן העידה, כי אחת הסיבות שבעטיין היא לא מינתה את התובעת כמחנכת כיתה, הייתה שהיא חשה שהתובעת שחוקה,[62] הגם שלא אמרה על כך לתובעת דבר.[63] היא הסבירה, כי החלטותיה בדבר התפקידים שעובד ההוראה ימלא, נסמכות על שיקולים שונים לרבות הפגנת שייכות לבית הספר, בקיאות המורה בתוכניות הלימודים, יוזמה ותרומה לבית הספר ועוד; וכי התובעת לא הייתה המורה היחידה שהפסיקה למלא תפקידים שמילאה קודם.[64]
--- סוף עמוד 34 ---
מניתוח עדות המנהלת, עולה כי זו סברה שהתובעת שחוקה, אולם לא ראתה בכך עילה לעודדה לפרוש (או לפעול לפטרה)[65], ולצד זאת היא ראתה בכך שיקול – לצד שיקולים אחרים - שלא למנותה כמחנכת כיתה. במהלך חקירתה, נשאלה הגב' מוקטרן חזור ושאול, האם ביקשה מן התובעת לפרוש, לאור אותה שחיקה[66] – תשובתה הייתה שלילית, ולא מצאנו עילה להטיל ספק בתשובותיה.
נסכם ונאמר, כי אין עדות ממשית לכך שהגב' מוקטרן סברה כי התובעת היא מורה שחוקה שיש לעודדה לפרוש. איננו סבורים, כי ניתן להבין מהתנהגות המנהלת כי זו הייתה מסקנתה, כפי שטענה התובעת. כך או כך, לא נקבע על ידי הפיקוח כי התובעת הינה מורה שחוקה לעניין עידוד פרישה. אף גב' שוורץ העידה, כי לגבי התובעת, היא לא קיבלה המלצה בהקשר זה - לא ממפקח ולא ממנהל בית הספר.[67]
נוסיף, למען הסר ספק, כי אין יסוד לטענה, לפיה התובעת לא נותבה למסלול פרישה של מורים שחוקים, כתוצאה ממדיניות המחוז. כאמור, הגורמים המוסמכים בנתבעת, לא ראו הצדקה לעודד את התובעת לפרוש.
אשר על כן, אנו קובעים כי התובעת לא הוגדרה כ"מורה שחוקה", לצורך עידוד פרישתה. אילו הוגדרה כך, ועניינה לא היה מועבר לוועדת הפרישה בשל מדיוניות המחוז, או שמדיניות המחוז הייתה הגורם לאי הגדרת התובעת כ"מורה שחוקה" לצורך פרישה - או אז היה צורך לבחון את חוקיות המדיניות (בהתעלם לרגע מהטענה בדבר הרחבת חזית). מאחר שלא זה המצב, הרי מתייתר הדיון בחוקיות מדיניות המחוז.
סיכום
- נסכם ונאמר כי מסקנותינו היו כדלקמן -
א. טענת התובעת בדבר הבטחה מנהלית ובדבר הפלייה – נדחות. לכן, יש לדחות את התביעה לסעדים כספיים, ככל שהן מבוססות על עילות אלו.