החלטת בית המשפט המחוזי
- בית המשפט המחוזי בחן תחילה את סוגיית ההחזקה יחד במניות החברה על ידי משפחות כהן ותדמור "מקדמת דנא" כאמור בדיווח אוגוסט, והגיע אל המסקנה כי משדיווחה החברה לאורך השנים כי אין בה בעל שליטה, אין מקום לאפשר לה לשנות באופן רטרואקטיבי מאותם דיווחים ולהכיר בכך שמשפחות כהן ותדמור "החזיקו יחד" במניות החברה והיו בעלות השליטה בה, בניגוד לאמור שם. בית המשפט קמא קבע עוד כי מידע בדבר קיומם של בעלי מניות המחזיקים יחד בשיעור משמעותי ממניות החברה, הינו מידע מהותי המקים חובת גילוי כלפי ציבור המשקיעים והדגיש כי סיווג רטרואקטיבי של מחזיקים שדיווחו על החזקותיהם בנפרד כמחזיקים יחד יש בו משום פגיעה קשה בעקרון הגילוי ואיסור ההטעיה ועלול להותיר את הדבר "בידיהם של החברה ובעלי השליטה בה, כחומר בידי היוצר". בית המשפט הוסיף וקבע כי סיווג רטרואקטיבי שכזה יגרום נזק שיש קושי מהותי לכמת ולרפא ואף מטעם זה אין מקום לאפשר לחברה או לשולטים בה בפועל לשנות בדיעבד את הדיווחים לגבי זהות בעלי השליטה בחברה. מסקנה זו, כך קבע בית המשפט קמא, אף עולה בקנה אחד עם הרצון לספק וודאות לציבור המשקיעים, ובמובן זה היא תואמת את ההלכה שנקבעה בע"א 5105/09 שפירא נ' Dexia Credit Local [פורסם בנבו] (17.6.2012) (להלן: עניין שפירא). בית המשפט דחה את טענת משפחות כהן ותדמור לפיה ציבור המשקיעים בחברה ידע הלכה למעשה כי הן בעלות השליטה בחברה חרף דיווחיה הרשמיים וציין כי הראיות שהציגו המשפחות בתמיכה לטענה זו אינן משכנעות. כמו כן דחה בית המשפט המחוזי את טענת המשפחות לפיה הן ביקשו להסדיר את זהות בעלי השליטה בחברה בעקבות החובה "החדשה" כביכול משנת 2011 לדווח על זהות בעלי השליטה בחברה. בית המשפט קבע כי חובה זו הייתה קיימת עוד משנת 2007 והייתה ידועה לחברה ואף על פי כן, כך נקבע, דיווחה החברה ביום 7.8.2007 וביום 22.7.2008 כי אין בה בעל שליטה. עוד קבע בית המשפט קמא כי על פי סעיף 1 לחוק ניירות ערך החזקה משותפת במניות מצריכה קיומו של הסכם ואילו בדיווח אוגוסט נאמר מפורשות כי לא היה "כל הסכם או בכתב או בעל פה" בין המשפחות, בציינו כי "אין להמעיט בחשיבותה של הבחינה הפורמאליסטית של החזקה יחד". מטעמים אלו קבע בית המשפט קמא כי בניגוד לאמור בדיווח אוגוסט, לא ניתן לקבל את טענת המשפחות לפיה החזיקו יחד במניות החברה מקדמת דנא.