| בית-משפט השלום בתל אביב - יפו | |
| ת"א 50397-05-13 פנטהאוז בע"מ נ' ש.א. עובדיה בע"מ ואח' 18 במאי 2017 | |
| לפני: | כבוד השופט גיא הימן | |
| התובעת: | פנטהאוז רהיטים (ח.ע.) (1991) בע"מ, ח"פ 511540148 | |
| נגד | ||
| הנתבעים: | 1. ש.א. עובדיה בע"מ, ח"פ 511506982 2. ששון עובדיה 3. עו"ד אבי א' ששו | |
| המודיע לצדדי ג': | עו"ד אבי א' ששוֹ | |
| נגד | ||
| צדדי ג': | 1. ש.א. עובדיה בע"מ, ח"פ 511506982 2. ששון עובדיה | |
| בשם התובעת: | עו"ד ציון לוי | |
| בשם נתבעים 1 ו-2 (צדדי ג'): | עו"ד לירון שטראוס-פרסיקו; עו"ד שלמה חבה; עו"ד עומר עב | |
| בשם נתבע 3 (מודיע לצדדי ג'): | עו"ד צחי יקולב | |
| פסק-דין
|
תמצית-הדברים
- לאחר בחינתן של הראיות מצאתי את הנתבעים, כולם, אחראים יחד ולחוד לנזקיה של התובעת. נתבעים 1 ו-2 נמצאו מפרים את החובה לנהל בתום-לב משא-ומתן לקשירתו של חוזה לשכירות-מִשנה; מפרים את החוזה לאחר שנקשר ואחראים גם ברשלנות. נתבע 3 נמצא מי, שלא עמד באמות-המידה, המתחייבות מתפקידו כעורך-דין בהתנהלות כלפי הצד-שכנגד ולפיכך חייב גם הוא ברשלנות. בינם לבין עצמם נחלקת האחריות – שלושה רבעים לנתבעים 1 ו-2 ורבע לנתבע 3. הנזק הוא אובדן-היכולת לנצל, במשך כמחצית מתקופת-חייו של ההסכם, השקעות שהשקיעה התובעת בנכס המושכר, בשל צו-פינוי שהיא נאלצה לקיים. שיעורו של הנזק הוא כמוסכם בין הצדדים לחוזה, על-פה: 37 אחוזים משוויין הכולל של ההשקעות שהוכחו. לתובעת אשם תורם, חוזי ונזיקי כאחד, בשל אי-מיצוין של בדיקות, המצדיק להפחית מזכייתה – רבע. ההפרזה הניכרת בסכום-התביעה מצדיקה, עוד, גריעה משיעור-חיובם של הנתבעים בהוצאות-משפט ובשכר-טרחה של עורך-דין. אין כל יסוד לטענת-קיזוז שהעלתה נתבעת 1.
הרקע
- פרשת-המעשה היא זו: נתבעת 1, ש"א עובדיה בע"מ, השכירה לתובעת, פנטהאוז בע"מ, נכס מסחרי בשדרות אבא אבן (לשעבר שדרות הגלים) בהרצליה פיתוח. התובעת מיקמה בו את סניף-השרון של בית-העסק שלה לממכר-רהיטים. תקופת-השכירות נקבעה לשנה אחת. לתובעת ניתנה זכות להאריך את השכירות בשנתיים נוספות, לפי רצונה הבלעדי. הנכס דרש שיפוץ והצדדים הסכימו כי התובעת תשפצוֹ על חשבונה. מרכיבי-השיפוץ והיקפו לא הוסכמו בין הצדדים. בהסכם-השכירות, שעיקרו נעשה בכתב (הנספח הששי לתצהירי-התובעת), נקבע כי בתום-השכירות תשיב התובעת את הנכס במצבו המשופץ. לא תהיה לה זכות לקבל דבר בתמורה לשיפוץ. על-פֶּה הוסכם כי אם, מסיבה כלשהי, לא יתאפשר לתובעת למַצות שלוש שנים של שכירות, תשיב לה עובדיה חלק מהשקעתה בשיפוץ. 50 אחוזים יוחזרו אם תסתיים השכירות לאחר שנה אחת ו-20 אחוזים אם תסתיים לאחר שנתיים. התובעת שיפצה את המושכר והתאימה אותו לצרכיה. בתום-השיפוץ, בחודש דצמבר 2009, היא החלה להפעיל בו את בית-העסק שלה.
- הסכם-השכירות נערך בידי בא-כוחה של עובדיה – נתבע 3, עורך-הדין אבי א' ששו. לאמתו של דבר, היה זה הסכם לשכירות-מִשנה. שכן, הנכס לא היה בבעלותה של עובדיה. אלא, היא שכרה אותו מבעלותיו – דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ והחברה האֵם שלה, החברה המאוחדת לתיירות בע"מ ("יונייטד טורס"). אלו התירו לעובדיה להשכירוֹ בשכירות-מִשנה. בהתאם, נקבע בהסכם לשכירות-מִשנה כך:
| "13. |