המומחה, נהיר, ניזון בייחוד ממידע שסיפקה לו התובעת. חלק מרכזי בהערכותיו הוא ביסס על מידע זה תחת ביסוסו על ראיות אוביקטיביות. לדוגמה: "ת. עם מי אני דיברתי על זה? אני דיברתי עם חיים [עזר] בנושא הזה ונמסר לי שבמָּקום נעשו עבודות מסגרות במשך 3 חודשי עבודה. ש. אתה לא דיברת עם איש [ה]מסגרוּת עצמו? ת. לא. לא עם איש-מסגרות, [אלא] עם הבעלים של ה[תובעת]" (עמ' 29, ש' 14-11). המומחה אישר כי הוא לא הכיר את המושכר קודם לשיפוץ: "ש. האם ביקרת בנכס הזה לפני שבוצעו השינויים והשיפורים שטוענת לה[ם] התובעת? ת. לא" (שם, בש' 25-23). הוא אישר כי הוא לא ביקר בבית-העסק במיקומו החדש, לאחר הפינוי, ולפיכך לא ידע אם עמד לתובעת כוחה לנצל ולוּ חלק מן ההשקעות במקום החדש (בעמ' 27, ש' 29-26).
פני-הדברים זהים בכל הנוגע לכרטסת מהנהלת-החשבונות של התובעת וממילא לא הוכח לפנַי מי ערך אותה ומהו טיב-העריכה. אין זאת אלא שבית-המשפט נתבקש, בכל מה שמעֶבר לחשבוניות, לקבלות ולתעודות-המשלוח שהוצגו, לזנוח את כלל-הראיה הטובה ולהסתפק, מטעמים שלא הובהרו וממילא לא הוּכחה צדקתם, במקורות שערכם הראיתי מוטל בספק. אין זה מן המקרים, שבם נהיר כי לא היו בידיה של התובעת קבלות או שאין הנסיבות האוביקטיביות מאפשרות – אם מחמת חלוף-הזמן ואם מטעמים אחרים – לשחזרן.
- לא מצאתי, אפוא, מקום להידרש אלא לחשבוניות-המס, לקבלות ולתעודות-המשלוח – הרבות יש לומר – שהניחה לפנַי התובעת. מבחינה ראיָתית אלו הן חריג לכלל, האוסר על הבאתה של עדות מפי-השמועה. הוראתו של סעיף 35 לפקודת הראיות, לפי תנאיה, מאפשרת להכיר באלו כ"רשומה מוסדית". לא נטען וממילא לא הוכח כי תנאיה של אותה הוראה לא נתקיימו או כי נפל פגם אחר באסמכתאות שהוצגו ונוטל מהן את כוחן הראיָתי. יותר מכך, החומר שהוצג מגלה סמיכות של זמנים וקשר רציונאלי להשקעות בחומרים, בעבודות ובאבזור, התואמים את מהותן של ההשקעות ועליהן הוסכם בחוזה. החומר הזה מדבר, באורח עקבי ומפורט, בבעלי-מקצוע בתחומים הנוגעים בדבר – עפר ופיתוח, חשמל, אינסטלציה, זכוכית, מִסגור, גינון, אבזור, אבטחה ועוד, ומוסיף ומגלה עדוּת לקשר רציף ונמשך עם כמה מבעלי-המקצוע – ענין, המחזק את משקלן של הראיות הללו.
חומר זה מהימן עלי. מתוך 75 אסמכתאות שבכתובים, רק בשש נמצאו לי חסרים שאינם מאפשרים להכיר בסכום המופיע בן כחלק מהשקעותיה של התובעת במושכר. כוונתי היא לאיגוד של 16 תעודות-משלוח (מהימים 30.9.2009; 30.10.2009 ו-28.11.2009) על-שם פ.ד. טכניק סנטר בע"מ, סכומן הכולל הוא 10,511 ש"ח אך לא מצוין בן מה נשלח ומהו ייעודו; לאיגוד של שבע תעודות-משלוח אחרות (30.11.2009; 30.1.2010) על-שם יובלים ש.ד.י. בע"מ, סכומן הוא 14,983 ש"ח ומתאפיינות בקושי זהה; ולחשבונית מיום 25.11.2009, שצורפה חלקית בלבד ומאפשרת לפיכך להכיר אך בחלק מן הסכום הנטען (7,066 ש"ח במקום 7,582 ש"ח). היֶתר, שכאמור משקף השקעות, שהשקיעה התובעת בפועל בהכשרתו של המושכר, מסתכם ל-703,743 ש"ח לפני מע"מ. בתוספת מע"מ, שנהג בתקופות הרלוונטית (16.5 אחוזים בחודשים יולי-דצמבר 2009; 16 אחוזים בחודשים ינואר-מאי 2010), עומד סכומן של ההשקעות על 819,565 ש"ח. 37 אחוזים מסכום זה הם 303,239 ש"ח.