סעש (ת"א) 62152-01-14 עו"ד יהודה הר צבי נ' ד"ר מאיר טויזר ושות', משרד עורכי דין

2.              עו"ד מאיר טויזר

פסק דין

1. התובע הינו עורך דין שהועסק במשרד עורכי הדין המתמחה בדיני נזיקין, מיום 10.10.10 ועד ליום 10.11.13. בפנינו תביעה שהגיש עם סיום עבודתו.

בכתב התביעה טוען התובע שהוא התפטר עקב הרעת תנאים, בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים. עוד טוען התובע שהוא זכאי לשורה ארוכה של רכיבי שכר שלא שולמו לא כדין, וכן ליתרת שכר בגין תיקים שטופלו על ידו והטיפול בהם הסתיים. הנתבעים הכחישו בכתב הגנתם את כל טענות התובע.

דיון קדם משפט התקיים ביום 2.12.14 בפני כב' השופט תומר סילורה. לאחריו, הועבר התיק לטיפולו של מותב זה. דיון ההוכחות התקיים ביום 16.3.16. במהלכו נחקר התובע על תצהירו וכן נחקר עו"ד ניר אבישר, שעבד אף הוא אצל הנתבעים, התפטר ביחד עם התובע, והגיש תצהיר בתמיכה בתביעה. מטעם הנתבעים העידו עו"ד קמליה סואל ועו"ד אברהם ברזל וכן העיד הנתבע 2 בעצמו.

כאן המקום לציין כי עו"ד אבישר הגיש כנגד הנתבעים תביעה שדמתה במובנים רבים לתביעה שבפנינו (סע"ש 25972-12-13, [פורסם בנבו] להלן: תיק אבישר). במסגרת ההתדיינות שם התקיימו שני דיוני הוכחות ביום 21.5.15 וביום 28.5.15, שבהם נחקר ארוכות גם התובע דכאן. הפרוטוקולים של דיוני ההוכחות בתיק אבישר, שהסתיים בפשרה וללא צורך בהכרעה שיפוטית, מהווים חלק ממסכת הראיות בתיק שלפנינו (נספח א' לתצהיר אבישר). חלק מההתייחסויות בהמשך פסק דין זה תהיינה, אם כן, ל"פרוטוקול בתיק אבישר".

לאחר שלב ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע.

דיון והכרעה

תנאי העבודה המוסכמים

2. המחלוקת המרכזית שבין הצדדים עניינה באופן חישוב שכר העבודה המגיע לתובע.

--- סוף עמוד  3 ---

לטענת התובע, שכרו נקבע לסך 8,000 ₪ ברוטו בשנת העבודה הראשונה, בתוספת נסיעות ותנאים סוציאליים. החל משנת העבודה השניה, שכרו נקבע לסך 30% משכר הטרחה שיתקבל בתיקים שבהם טיפל, תוך שנקבע עוד שבכל מקרה שבו יפחת השכר מ- 8,000 ₪, הוא יהיה זכאי להשלמה ("רשת בטחון") עד לשכר חודשי מינימלי זה. עוד טוען התובע שהוא זכאי להמשיך ולקבל אותם 30% בגין שכר טרחה מלקוחות הממשיך להתקבל בגין תיקים שהיו בטיפולו, וזאת גם לאחר סיום עבודתו במשרד.

הנתבעים טוענים ששכרו הבסיסי של התובע, לפיו יש לחשב גם את כל זכויותיו הסוציאליות, עמד על סך 8,000 ₪ לחודש, לכל אורך תקופת עבודתו. לטענתם, אם ורק אם חצו ההכנסות בחודש נתון את הסך של 8,000 ₪ בתוספת כל עלויות המעביד, היה התובע זכאי ל"בונוס" או ל"תמריץ" כהגדרתם, בגובה ההפרש שבין 30% מההכנסות בגין התיקים שבטיפולו לבין העלות הכוללת של שכרו לפי 8,000 ₪ ברוטו. הנתבעים מכחישים בתוקף את זכאות התובע להמשיך ולקבל, לאחר סיום עבודתו, אחוזים כאלה או אחרים מהכנסות שמתקבלות בתיקים שבהם טיפל.

3. על מי נטל ההוכחה בעניין זה? חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, קובע את חובתו של מעסיק למסור לעובד עם תחילת עבודתו הודעה מפורטת אודות תנאי העבודה, ובכלל זה פירוט של כלל התשלומים שיהיה זכאי להם במהלך עבודתו. למרבה הצער, במקרה שלפנינו, כמו במקרה של הסנדלר שהלך יחף, לא טרחו הנתבעים לקיים את הוראות החוק, דהיינו הם לא טרחו למסור לתובע בכתב – בין באמצעות מסירת הודעה על תנאי העבודה ובין באמצעות עריכת חוזה עבודה בכתב – את פירוט תנאי עבודתו (ראו גם הודאה מפורשת של הנתבע בכך, בעמ' 22 ש' 27 לפרוטוקול ואילך).

נוכח מחדלם זה של הנתבעים, חלה על ענייננו הוראת סעיף 5א לחוק, הקובעת כך: