כן ראו את דבריו של פרופ' בן אוליאל בענין זה, בספרו, עמ' 220: "אולם, למרות שבין הנהנה לבין הבנק לא נוצר קשר חוזי, אין הבנק יכול לגלות אדישות לענייניו הכשרים של הנהנה. על הנאמן לנהל את נכסי הנאמנות ולפעול כדי לממש את מטרת הנאמנות, תוך כדי מילוי חובתו הקוגנטית, לנהוג באמונה ובשקידה... התוצאה הנובעת מכך היא כי הבנק עלול לשאת באחריות בשל הנזק שנגרם לנהנה".
ראו עוד, דברים שנאמרו בענין איילון:
"על פי תפיסה זו, אין הבנק יוצא ידי חובתו רק בשל כך שנהג ביושר ובתום לב ברמה הסובייקטיבית, והתנהגותו נבחנת בסטנדרטים אובייקטיביים של סבירות, שהם מטיבם סטנדרטים מחמירים יותר. על פי סטנדרטים אלה מוטלת על הבנק חובה לצפות כי התרשלותו תגרום נזק לצד שלישי הגם שאיננו לקוחו, ועליו לנקוט ברמת זהירות סבירה על מנת למונעו. כך קבע
--- סוף עמוד 15 ---
בית-משפט זה בע"א 168/86 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' לה כודיאר בע"מ ואח' פ"ד מב (2) 77 עת הטיל אחריות בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות על הבנק המערער בשל חוסר זהירות בה נהג כלפי צד שלישי שהתקשר בעסקת יהלומים עם לקוח של הבנק...".
בנוגע לחובת הזהירות המושגית המוטלת על בנק כלפי מי שאינם לקוחותיו, בהקשרים אחרים, ראו: ע"א 5302/93 בנק מסד בע"מ נ' לויט ואח' פ"ד נא (4) 591; רע"א 5379/95"סהר" חברה ישראלית לביטוח נ' בנק דיסקונט פ"ד נא(4) 464; ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה נ' עוואד ואח' פ"ד מד(1) 422)".
- אומנם, בית המשפט בעניין איילון קבע, כפי שצוטט בסעיף 14 לעיל, כי נראה לבית המשפט, שלמעט חשבון עיזבון נדירים מאוד המקרים אשר בהם יש לייחס לבנק חובה לדעת כי נעשות בחשבון נאמנות פעולות בלתי מורשות וכן לנקוט באמצעי זהירות למניעת פעולות אלה, אלא שבמקרה זה עניין לנו בחשש של הנתבע, כי, לאור נסיבותיו האישיות/כלכליות של התובע ומערכות היחסים שהיו לו עם בנקים אחרים, הרי מעצם פתיחת החשבון (אשר על הפעולות הנעשות בו אין הוא יכול לפקח כדבעי), עלול הוא להיתפס כמי שהפר, במקרה זה, את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי צדדים שלישיים, שכספיהם יופקדו בחשבון.
דווקא מאחר שמדובר בחשבון נאמנות ודווקא משום יכולתו המוגבלת ביותר של בנק לפקח על הפעולות הנעשות בו על ידי בעל החשבון, בכספים של אחרים המופקדים בידיו בנאמנות ודווקא משום העובדה שמדובר בעורך דין אשר חייב כספים ואשר ננקטים נגדו הליכי הוצל"פ, חששו של הנתבע שהוא עלול להיות חשוף לטענות מצד צדדים שלישיים, שכספיהם הופקדו בידי התובע, בנאמנות, על כך שהוא אפשר לתובע לפתוח חשבון כזה ולעשות בכספיהם כבתוך שלו, הינו חשש סביר.