השאלות הטעונות הכרעה :
- בראש ובראשונה יש לבחון, האם, בהתאם לחוק הבנקאות, מוטלת על בנק חובה ליתן ללקוחותיו שירות של פתיחת חשבון נאמנות.
אציין, כי הנטל להוכיח שעל הבנק חלה חובה כזו, מוטל על כתפי הלקוח, הוא התובע.
--- סוף עמוד 5 ---
תשובה שלילית, היינו - מסקנה כי בנק אינו מחויב, על פי החוק, לפתוח חשבון נאמנות ללקוח, תביא לדחיית התביעה נגד הנתבע, בהעדר עילת תביעה.
ככל שהתשובה תהיה חיובית, אזי יהא עלינו להמשיך ולבחון האם סירובו של הנתבע דכאן, לפתוח חשבון נאמנות על שם התובע הינו סירוב סביר, בנסיבות העניין, והאם עולה הוא בקנה אחד עם הוראות חוק הבנקאות בעניין זה. במסגרת זו, יהא עלינו לבחון את נימוקי הנתבע העומדים בבסיס סירובו לפתוח חשבון נאמנות על שם התובע, וליתן דעתנו לשאלה האם סבירים הם.
במקרה זה האחרון, נטל ההוכחה מוטל על הנתבע - להוכיח, כי סירובו הינו סביר ועולה בקנה אחד עם הדין.
דיון והכרעה :
אקדמת מילין (בטרם אדון בשאלות הנ"ל, על פי סדר הצגתן) -
- הקשר בין בנק לבין לקוח, הוא ביסודו, קשר מסחרי. עסקה בנקאית היא, למעשה, חוזה שבין הבנק ללקוח ומקובל לראות את היחסים בין בנק ולקוח, בעיקרם, כיחסי לווה-מלווה.
עם זאת, יחסי בנק לקוח הינם יחסים מיוחדים, אשר חורגים באופיים מחוזה מסחרי גרידא. למערכת היחסים שבין הבנקים לבין הציבור בכלל ולקוחותיהם בפרט, קיימים מאפיינים נוספים, המצדיקים קביעת כללים מיוחדים להסדרת אחריות הבנקים.
ייחודה של מערכת היחסים בין בנק ללקוח, נגזר, בין היתר, מייחוד רוב הפעילות המבוצעת בבנק למוסדות בנקאיים בלבד, מהסתמכות קהל הלקוחות על הבנק, מהאמון שרוכש הציבור למוסד זה ומהצורך לשמר אמון זה.
לפיכך, חלים על העסקה שבין בנק ללקוח, לא רק דיני החוזים הכלליים, אלא גם הדין המיוחד שבחוק הבנקאות.
- כך נכתב בדברי ההסבר להצעת חוק הבנקאות:
"מאחר שעסקי בנק הוצאו מתחולת הצעת חוק הגנת הצרכן, התש"ם-1980, מוצע לקבוע לגבי תאגידים בנקאיים, הוראות מקבילות, המותאמות לסוג זה של עסקים. מאחר שהתאגידים הבנקאיים נהנים מהיתרון שהשירותים שהם נותנים נתייחדו להם ואסור לאחר לתִתם, יש לחייב אותם לתת שירותים אלה לציבור" (ה"ח 1497, כ"ג בכסלו תשמ"א, 1/12/1980, עמ' 106).
--- סוף עמוד 6 ---
- דרך כלל, עולה החובה לתת שירות, בקנה אחד עם מטרתו של התאגיד העסקי - הוא הנתבע בענייננו. התנגשות בין המטרות העסקיות של הבנק לבין חובתו לתת שירות, יכולה להימצא, מקום בו הבנק חושש ממתן שירות לאדם מסוים. בשל כך, התערב המחוקק והטיל על הבנק חובה לתת שירות ומנגד - הגביל חובה זו למתן שירותים ספציפיים, המנויים ברשימה שנקבעה בסעיף 2(א) לחוק הבנקאות (להלן: "הרשימה") ובהסתייגויות שנקבעו בחוק, כפי שיפורט להלן (ראו: גלעד נרקיס, עו"ד ומירב מור, עו"ד, חובות החלות על הבנקים, כרך א', 266 (2002).
לא למותר לציין, כי כאשר אין מדובר בשירות המנוי ברשימה, היינו - כאשר אין מדובר בשירות שבנק חייב להעניק ללקוח, מכוח חוק הבנקאות, חלות על התנהלות הבנק הוראותסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). על פי סעיף 12(ב)לחוק החוזים חייב בנק לנהוג, במו"מ לקראת חוזה, "בתום לב ובדרך מקובלת" ואם לא ינהג כך, אזי, לכאורה, הוא עלול לחוב בתשלום פיצויים על פי חוק החוזים. ראו: ריקרדו בן אוליאל, דיני בנקאות, חלק כללי, 218 (1996). (להלן: "פרופ' בן אוליאל").