המלומד שלמה כרם, מסביר בספרו, "נאמנות", כי נאמנות היא: "... החובה המוטלת על אדם שניתנה לו שליטה בנכס, כדי שיפעיל אותה להשגת מטרה מסויימת [...] ברור אפוא, שיש ענין ציבורי להטיל על הנאמן מערכת חובות כדי להבטיח שימלא את משימתו כמצופה ממנו" (שלמה כרם, נאמנות (תשל"ט – 1979) עמ' 5-7). פרופ' בן אוליאל מבהיר, בהתייחס לפתיחת חשבון נאמנות בבנק ולמערכת היחסים שבין בנק ללקוח, כי: "בנק הפותח חשבון לנאמן יוצר עמו מערכת יחסי בנק-לקוח. אף שהכספים אינם שייכים לנאמן, הוא הפונה לבנק ומבקש לקבל את השירות של פתיחת החשבון ולכן הוא נחשב ללקוח הבנק, על כל המשמעויות הנובעות מכך". ראו: פרופ' בן אוליאל, עמ' 218).
- על פי כלל 39 לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, מחוייב עורך דין לנהל חשבון בנק נפרד, לשם הפקדת כספים שנמסרו לידיו בנאמנות. מדובר, אפוא, בחשבון בו מופקדים כספים
--- סוף עמוד 8 ---
לטובת צדדים שלישיים (הנהנים) - לקוחותיו של עו"הד ואחרים ויכול שיהא מדובר במספר רב של נהנים ובסכומי כסף גבוהים.
על מאפייניו של חשבון נאמנות ניתן ללמוד מדברי בית המשפט העליון בע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל ואח' [פורסם בנבו] (מיום 4/11/04) (להלן: "ענין איילון"), שם אבחן בית המשפט העליון בין חשבון עיזבון לחשבון פיקדונות שמנהל עורך דין (חשבון נאמנות) וכך קבע:
" ...לא הרי חשבון עיזבון כהרי חשבון פיקדונות ועל כן, יש שוני בין רמת הפיקוח ואמצעי הפיקוח שעל הבנק לנקוט לגבי פעולות חשודות וחריגות בכל אחד מסוגי חשבונות אלה...
עד כאן באשר לחשבון עיזבון.
שונה ממנו באופן מהותי הוא חשבון פיקדונות כללי שמנהל עורך דין עבור מספר לא ידוע של לקוחות בלתי מזוהים. אכן, בין עורך-הדין ובין אותם הלקוחות מתקיימים יחסי אמון ועל עורך-הדין מוטלת החובה הכללית לפעול בחשבון בנאמנות ולשמור על האינטרסים של הלקוחות באותם פיקדונות. יחד עם זאת ובשונה ממנהל עיזבון, עורך-דין המנהל חשבון פיקדונות איננו תָחוּם בד' אמות של הוראות חוק ספציפי, כגון חוק הירושה, המצר את צעדיו ומחיבו לקבל אישור מטעם בית-משפט לפעולות מסוימות. עורך-דין המנהל חשבון פיקדונות כללי נהנה מחופש פעולה רחב יחסית לצורך ביצוען של פעולות בחשבון הפיקדונות (אך ראו: סעיף 41 לכללי האתיקה). אופיו זה של ניהול חשבון פיקדונות כללי על ידי עורך הדין, וריבוי הלקוחות אשר לטובתם ועבורם מופקדים בו הכספים, מקשה מאוד על יכולת הפיקוח של הבנק באשר לנעשה בחשבון זה ועל כן, נראה לי כי בניגוד לחשבון עיזבון נדירים מאוד המקרים אשר בהם יש לייחס לבנק חובה לדעת כי נעשות בחשבון כזה פעולות בלתי מורשות וכן לנקוט באמצעי זהירות למניעת פעולות אלה". (ההדגשה אינה במקור).
- מקובל לראות ברשימת שלושת השירותים, שחובה על בנק לספק ללקוח, המנויה בסעיף 2(א)לחוק הבנקאות - קבלת פיקדון, פתיחת חשבון עו"ש ומכירת שיקים בנקאיים במטבע ישראלי ובמטבע חוץ, רשימה סגורה. מדובר, כאמור, בשירותים, שעל פי טיבם ומהותם הינם שירותים בסיסיים וחיוניים, אשר הבנק יכול לסרב לתִתם רק בתנאי שיש לו נימוק סביר.
הצדדים שבפניי טוענים, זה בכה וזה בכה, באשר לפרשנות התיבה "חשבון עובר ושב", אשרבסעיף 2(א)(2) לחוק הבנקאות.