--- סוף עמוד 9 ---
- בפרשנות דבר חקיקה, יש לבחון את תכליתו, על פי כללי הפרשנות שהותוו בדין ובפסיקה, בהתיחס לתכלית דבר החקיקה, עליה ניתן ללמוד הן מלשון החוק והן מנסיבות חיצוניות ומהקשרם של דברים.
ראו דברי כבוד הנשיאה (בדימוס) בייניש בבג"צ 1999/07 ח"כ זהבה גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006 [פורסם בנבו] (מיום 19/4/2007):
"...פרשנות דבר חקיקה צריכה להיעשות באופן שיעניק לו משמעות המגשימה את תכליתו. על תכליתה של הוראת חוק יש ללמוד מלשונה ומהקשרה הפנימי, קרי-כותרתה של הוראת החוק, מקומה בחוק בהתחשב במבנהו הכללי ובהתחשב ביתר הוראות החוק המהוות את סביבתו החקיקתית הקרובה ועוד. על תכליתה של הוראת חוק יש ללמוד גם מההקשר החיצוני, קרי - מקורות שהם מחוץ לחקיקה עצמה הכוללים, בין היתר, את ההיסטוריה החקיקתית של דבר החקיקה וכן את הערכים ועקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית...".
יישום הכללים הפרשניים הנ"ל על המקרה שבפניי -
- חוק הבנקאות מחיל עצמו על כל השירותים הנמצאים בתחומי העיסוק של הבנק.
הגדרת המונח "שירות" בסעיף 1 לחוק היא: "כל שירות שנותן תאגיד בנקאי בתחום פעולותיו כמוגדר בפרק ג' לחוק הבנקאות (רישוי) תשמ"א – 1981". בזה האחרון, נקבעו תחומי העיסוק והפעולה של הבנקים השונים.
מכותרתו של סעיף 2(א) לחוק הבנקאות היא: "חובה לתת שירותים מסוימים" וכן מלשון הרישא של הסעיף: "לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים" (ההדגשות אינן במקור), עולה, כי החובה הסטטוטורית למתן השירותים מוגבלת לרשימה הספציפית, של השירותים המפורטים בסעיף ורק לה.
דרך ניסוח זו היא הנותנת, כי החובה הסטטוטורית למתן השירותים הינה מוגבלת לרשימה ספציפית וסגורה של שירותים. רק לגבי שירותים אלה צריך הבנק ליתן סירוב סביר לסירובו לתתם.
גם לשון סעיף 2(ג) לחוק הבנקאות, הקובעת כי: "הנגיד רשאי, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת ובאישור שר האוצר, לקבוע בצו שהוראות סעיף זה יחולו על שירותים נוספים" תומכת בפרשנות הנ"ל ומלמדת, כי החובה ליתן שירותים מתייחסת לשירותים ספציפיים, המפורטים בסעיף 2(א). אבהיר, כי לא נטען שהנגיד קבע שירותים נוספים.
--- סוף עמוד 10 ---
- בחינת מהותם של שלושת סוגי החשבונות אשר ברשימה מעלה, כי מדובר בשירותים הבנקאייםהבסיסיים ביותר, היינו - אלה החיוניים לאדם לצורך ניהול חייו הכלכליים היום יומיים: מתן אפשרות לשמור את כספו של האדם בבנק, אפשרות הנחשבת לבטוחה יחסית; אפשרות להחזיק חשבון באמצעותו יוכל אדם לנהל את ענייניו הכספיים הבסיסיים - הוא חשבון העו"ש (כאשר הבנק אינו מחוייב ליתן אשראי ללקוח - לאפשר משיכת יתר) ומתן אפשרות לשימוש בשיקים בנקאיים. הא ותו לא.
בכך מצא המחוקק את האיזון בין הצורך של אדם להיזקק לשירותים בנקאיים, בשים לב לכך שפעולות אלה יוחדו לתאגיד בנקאי בלבד ובין העובדה שמדובר, למעשה, בהתערבות המחוקק במערכת יחסים חוזית/מסחרית, על המשמעויות הנלוות לכך, לרבות יכולתו של בנק לממש את זכותו לנווט את דרכו במסגרת יחסים חוזיים/מסחריים אלה ולשמור על האינטרסים הכלכליים שלו ובשים לב לכך שמדובר בגוף דו-מהותי החב חובת אמון כלפי הציבור בכלל ולא רק כלפי לקוחותיו.
- חשבון נאמנות הוא חשבון מיוחד. ייחודו בכך, שבעל החשבון אינו הבעלים של הכספים המוחזקים בחשבון, זאת - בניגוד לחשבון עו"ש בו זכאי בעל החשבון ליהנות מהכספים המופקדים בו ולעשות בהם כרצונו, שהרי הכספים המצויים בחשבון נאמנות, מוחזקים בו בנאמנות עבור צדדים שלישיים.
הבדל מהותי זה הוא הנותן, שלא הרי חשבון עו"ש כחשבון נאמנות. טיבו השונה של חשבון נאמנות בא לידי ביטוי גם באופן ניהולו, בפעולות השונות שיכול ופעמים אף מחוייב עורך הדין לבצע בו ובעיקר - באחריותו של עוה"ד לכספים המופקדים בחשבון, לאופן השקעתם, לפעולות הנעשות בהם וכיוצ"ב ולמושאי אחריות זו - הם הצדדים השלישיים - הבעלים האמיתיים של הכספים שבחשבון.