החלוקה הינה בגדר "דיבידנד" המחולק מרווחי החברה, נוכח ההגדרות בסעיף 302 לחוק החברות, (השוו עניין פרל, בפס' 55), וכל דיבידנד המחולק על פי סעיף זה, יש לראותו כדיבידנד לכל דבר ועניין, יהא מקורו אשר יהא. לטעמי, כך גם עולה מעניין ז'ורבין, המסתמך אף הוא על הנאמר בעניין פרל:
"אין חולק בין הצדדים, כי נקודת המוצא, לשם בחינת הרווחים הראויים לחלוקה, תמצא לנו ברווח החשבונאי 'לפי מאזן החברה'. הרווח החשבונאי הוא הרווח הניתן לחלוקה על פי 'מבחן הרווח', הקבוע בסעיף 302 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות). 'מבחן הרווח' ייקבע בהתאם ל'דוחות כספיים מתואמים' הערוכים'לפי כללי החשבונאות'. בהתאם לכך, רווחי
--- סוף עמוד 12 ---
החברות המוחזקות אשר נרשמות במאזן חברת דחף, הם חלק מרווחי חברת דחף לעניין 'מבחן הרווח', כאמור בסעיף 302 לחוק החברות, ומכאן שגם לעניין החלופה החשבונאית שבסעיף 94ב(ב)(1) לפקודה (שם, פס' 25).
יש הגורסים כי ראוי לנקוט גישה מרחיבה אף יותר ולראות כ"דיבידנד" לצורך מס כ"כל תשלום שמשולם על-ידי החברה לבעלי המניות בכשירותם ככאלה ... וזאת במנותק ממעמדו של התשלום לפי דיני החברות" (אסף חמדני וצילי דגן "מיסוי דיבידנדים והפחתת הון" משפט ועסקים ח 215, 244 (2008)). זאת, לאור ההגדרה הרחבה של "דיבידנד" בחוק החברות כ"כל נכס הניתן על ידי החברה לבעל מניה מכוח זכותו כבעל מניה...". יש לראות אפוא את הסכום שחולק על ידי צאג כדיבידנד, ומכיוון שכל הכנסותיה של צאג סווגו כהכנסות הנובעות ממסלול מענקים, והרווח החשבונאי מקורו במפעל המאושר, יש למסות את הדיבידנד, ובכלל זה חלקו של הדיבידנד שמקורו ברווחים חשבונאיים, בשיעור 15% (השוו ע"א 5264/91 פקיד השומה למפעלים גדולים נ' עיט ציוד ליבוא בע"מ, פ"ד מט(3) 209 (1995), שם חברה בעלת מפעל מאושר חילקה דיבידנד מרווחיה החשבונאיים, כאשר מקור הדיבידנד יוחס למפעל המאושר שברשותה ומוסה בהתאם בשיעור 15% (להלן: עניין עיט. באותו מקרה, נדחתה טענת רשויות המס כי רק סכום המחולק מתוך הכנסה שעליה שילמה החברה מס חברות יהווה "דיבידנד", ונקבע כי אין זיקה הכרחית בין הכללים החלים על חלוקת דיבידנד לפי דיני החברות לבין דיני המס).
- המערערות ביקשו להסיק מהוראת סעיף 100א1 לפקודה, שהוסף בשנת 2013, שנועד להסדיר מיסוי רווחי חלוקת דיבידנד מרווחי שערוך, בעוד ענייננו בדיבידנד שחולק בשנת 2004 ומקורו בפער בין רווח חשבונאי לרווח לצרכי מס, ולא מרווח הנובע מרווחי שערוך אליו מתייחס אותו סעיף. אלא שאיני רואה להסיק מתיקון זה לפקודה מעין "הסדר שלילי" לגבי כל מקורות חלוקת הדיבידנד שקדמו לו, ואין להסיק מתיקון זה כי כל חלוקת דיבידנד שקדמה לתיקון, ונובעת מפערים חשבונאיים, אינה נחשבת כ"הכנסה" לצורך דיני המס.
- עוד טענו המערערות, כי לפי הוראת ביצוע 32/92, מקורם של רווחים חשבונאיים אינו במפעל מאושר ולכן סעיף 74 לחוק לעידוד השקעות הון לא חל עליהם כלל. גם בטענה זו איני רואה ממש. הוראה זו קובעת בסעיף 1.2 את הכלל לפיו "בעקרון פרט לחלוקת דיבידנד כמוסבר ב- 1.1 לעיל [חלוקת דיבידנד "רגילה" – י"ע]
--- סוף עמוד 13 ---