הטעם השלישי - פיצול החניון עשוי לגרום להפסד כלכלי לשותפים.
- קבוצת דוניץ משיגה על פסק הדין וטוענת כדלקמן:
טעה בית משפט קמא בניהול ההליך בכך שלא אפשר חקירת המומחים תוך שהוא קובע מסקנות וממצאים בהסתמך על חוות דעתם. שגה בית משפט בקביעתו כי ההכרעה היא משפטית, כאשר ההכרעה בשאלת היתכנות הפיצול לשני חניונים לרבות ההפסד הכלכלי הכרוך בפיצול החניון, היא עובדתית ולא משפטית גרידא.
שגה בית משפט בממצאיו ומסקנותיו, כאשר קבע כי קיימת מניעה לחלוקה בעין של החניון בשל השימוש המשותף במתקניו שכן קביעה זו מתעלמת משימוש משותף רב שנים עם חניון היכל התרבות.
טעה בית משפט קמא בכך שהטיל על קבוצת דוניץ את נטל ההוכחה לאפשרות לחלוקת החניון בעין.
שגה בית המשפט כאשר קבע כי קיים קושי בחלוקה בעין על פי התוכנית והתקנון, שכן התעלם מכך שעל פי סעיפים 15.1 ו -15.2 לתקנון ניתן לפצל את החניון ללא קבלת הסכמת הדיירים.
שגה בית משפט קמא כאשר סבר שפיצול החניון מחייב קבלת היתר שכן מדובר בשינוי פנימי, ושגה בכך שהסתמך על מכתבי המפקחת, אשר נפלה בהם טעות לעניין זה.
- קבוצת גבריאלי מבקשת לדחות את הערעור וטוענת כי לא נפל פגם בממצאים ובמסקנות שבפסק הדין. עוד נטען כי המערערות מנועות ומושתקות מלטעון כנגד מניעת חקירות המומחים, שעה שלא העלו טענה זו קודם לשלב הערעור, ושמרו לעצמן את זכות ההשגה על ההחלטה בהתאם לתוצאות פסק הדין.
קביעת בית משפט קמא בדבר העדר תכנית מאושרת לפיה ניתן להורות על חלוקה היא קביעה משפטית ולא עובדתית. בנסיבות העניין לא נגרע דבר מהגנת המערערות שעה שלא נשמעו חקירות. צדק בית משפט קמא בקובעו כי מצבו המשפטי, הקנייני והתכנוני של החניון אינו מאפשר פיצולו, כי הפיצול מחייב היתר בניה על פי הקלה שלא ניתן לקבלה ללא הליך ממושך וכי התשריט והתקנון מונעים אפשרות לפיצול החניון שכן נקבע בהם כי יש להפעיל את החניון כיחידה אחת. קבוצת דוניץ מנועה מלטעון לטעות שנפלה אצל המפקחת שכן היא נמנעה מלזמן את המפקחת לחקירה או לטעון לעניין זה בפני בית משפט קמא. הטענה בדבר חניון היכל התרבות הינה טענה חדשה שאינה רלבנטית.
דיון והכרעה
- בחנו את פסק הדין ואת נימוקי הערעור. לאחר כל אלה מצאנו כי אין מקום להתערב בתוצאת פסק הדין.
- סעיף 39 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין" או "החוק"), קובע:
"(א) במקרקעין הנתונים לחלוקה יהיה פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין.