פסקי דין

תא (חי') 375/08 זאב רום נ' גד זאבי - חלק 2

05 יוני 2017
הדפסה

העובדות שלטענת התובע מקימות את עילת תביעתו

 

  1. בכתב התביעה המקורי, שהוגש בשנת 2007, טען התובע כי במהלך שנת 2000 סוכם שבגין שירותי תיווך שנתן התובע לנתבע הוא יקבל מן האחרון סכום של שבעה מיליון דולר ארה"ב ("דמי התיווך"), וכי סכום זה ישולם עד סוף שנת 2000 (סעיף 15 לכתב התביעה המקורי). שירותי התיווך שעליהם מוסבות טענותיו של התובע הם ייזום היכרות עם מ' צ'רנוי ("צ'רנוי") לצורך ניהול משא ומתן לגיבוש עסקת רכישה של תאגיד בבולגריה (שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל), וכן סיוע של צ'רנוי לנתבע במימון רכישת 19.61% ממניות חברת בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (בהתאמה, "עסקת המימון" ו"בזק") (סעיפים 11 ו-12 לכתב התביעה מקורי).

 

  1. עוד טען התובע כי ביום 17.11.00 חתמו הצדדים על הסכם בעניין תשלום דמי התיווך (נספח ג' לכתב התביעה המקורי), וכי הסכם זה נועד להבטחת תשלום יתרת חובו של הנתבע לתובע ("ההסכם"). לטענת התובע, בהסכם פורטו בין היתר התשלומים החלקיים ששולמו לתובע עד אותו מועד (בסך כולל של חמישה וחצי מיליון דולר ארה"ב) (נספחים א' וב' לכתב התביעה המקורי), וכן הובהר כי יתרת התמורה תשולם לתובע עד לתום אותה שנה (סעיף 18 לכתב התביעה המקורי). למרות זאת ואף שהנתבע התחייב לפרוע את חובו לתובע בסך של מיליון וחצי דולר ארה"ב, הוא מסרב לשלם לתובע את יתרת סכום דמי התיווך (סעיפים 19 ו-20 לכתב התביעה המקורי).

 

  1. על טענות אלה חזר התובע בסעיפים 15–20 לכתב תביעתו המתוקן (בגרסתו האחרונה, בעקבות החלטתי מיום 27.7.15 (בקשה מס' 46)).

 

  1. בעקבות פסק הדין בערעור נוספו לכתב התביעה המתוקן טענות בנוגע לחבות הנתבע על יסוד דיני השליחות ומכוח הרמת מסך – מדומה ושאינה כזו. בנוגע לשליחות טען התובע שיש לראות את התאגידים הזרים שהנתבע הפנה אליהם כשלוחיו, ואת הנתבע כשולח, וככזה הוא חייב בתשלום על פי המוסכם (סעיפים 43–50 בכתב התביעה המתוקן). בנוגע להרמת המסך (או התעלמות ממנו) נטען, כי ככל שייקבע שהחייב בתשלום הוא תאגיד מן התאגידים שהנתבע הפנה אליהם, אזי בנסיבות העניין, שפורטו בהרחבה בכתב התביעה המתוקן, יש לחייב את הנתבע בתשלום על יסוד הדוקטרינה של הרמת מסך ההתאגדות או התעלמות ממנו.

 

טענות הנתבע

 

  1. בכתב הגנתו המקורי הכחיש הנתבע את זכותו של התובע לקבל ממנו כל תשלום שהוא, ועמדתו הייתה שככל שהתובע זכאי לתשלום, טענה שכשלעצמה הוכחשה, הרי שהתשלום נועד להשתלם על ידי תאגידים זרים של הנתבע ולא על ידי הנתבע עצמו (סעיף 18 לכתב ההגנה המקורי). בהתייחסו לטענות התובע בדבר סכומים ששולמו לו על חשבון דמי התיווך (נספחים א' וב' לכתב התביעה המקורי), טען הנתבע שסכומים אלה לא שולמו מהנתבע עצמו כי אם מתאגידים זרים, ועל כל פנים הסכומים לא שולמו לתובע עצמו אלא לתאגידים שככל הנראה קשורים אליו (סעיף 19 לכתב ההגנה המקורי).

 

  1. הנתבע טען גם, וליתר דיוק הטענה הועלתה כטענת סף, שתביעת התובע התיישנה. בכתב ההגנה המקורי נטענה טענת ההתיישנות ללא פירוט ובלא הסבר (סעיף 1 לכתב ההגנה המקורי), וגם בכתב ההגנה המתוקן לא פורטו עובדות שניתן לבסס עליהן טענת התיישנות. מכל מקום, בשעתו הגיש התובע כתב תשובה לכתב הגנתו המקורי של הנתבע וטען, בין השאר, שעל פי ההלכה הפסוקה תחילת מניין תקופת ההתיישנות היא ביום שנוצרה עילת התביעה, ובענייננו –במועד שבו הופר ההסכם. לטענת התובע, הנתבע התחייב לשלם את הסכום מושא התביעה עד סוף שנת 2000, ולכן זהו המועד המוקדם ביותר שבו מתחיל מניין תקופת ההתיישנות. בהתאם לכך, לא ניתן לקבוע כי תביעה שהוגשה בחודש נובמבר 2007 התיישנה.

 

  1. בכתב ההגנה המתוקן טען הנתבע שלשני הצדדים, היינו לתובע ולנתבע, היה ברור שהעסקאות ששירותי התיווך נסבו עליהן לא יתבצעו על ידי הנתבע עצמו, ולכן אין לייחס לנתבע כוונה להתחייב אישית בתשלום דמי התיווך (סעיף 4 לכתב ההגנה המתוקן). עוד טען הנתבע שעסקת בזק יצאה אל הפועל בחודש אוקטובר 1999, ולאחר מכן המשיכו הצדדים לקדם את עסקת הרכישה בבולגריה ("עסקת מובילטל"), ואגב כך הושגה ביניהם הבנה שתשלום דמי התיווך מותנה בהוצאתה אל הפועל של עסקת מובילטל (סעיף 5 לכתב ההגנה המתוקן). את התשלומים ששולמו על חשבון דמי התיווך הסביר הנתבע בכך שעסקת מובילטל התקדמה בשלבים, וכך שולם ביום 13.3.00 סכום של שני מיליון דולר כמקדמה לאחר שנחתם מזכר הבנות בקשר לעסקת מובילטל, וסכום נוסף של שלושה וחצי מיליון דולר שולם לאחר פגישה שבה סיכמו צ'רנוי והנתבע שעסקת מובילטל תצא אל הפועל (סעיף 6 לכתב ההגנה המתוקן).

 

  1. הנתבע טען שהתובע העלה חדשות לבקרים דרישות לתשלום סכומים נוספים, וכן דרישה שהנתבע יגרום לכך שיוקצו לתובע מניות בבזק, ובסופו של דבר, לאחר שהנתבע סירב, חזר בו התובע מדרישות אלה. את חתימתו של ההסכם הסביר הנתבע בכך שלאחר שהתובע חזר בו מדרישותיו הנוספות, הוסכם להעלות על הכתב מסמך המתעד הסכם בין תאגיד זר (הקשור לנתבע) לתאגיד זר (הקשור לתובע) שלפיו תשולם יתרת דמי התיווך, בסכום של מיליון וחצי דולר, בכפוף להשלמתה של עסקת מובילטל. הנתבע טען שעסקת מובילטל לא יצאה לפועל, בעיקר מפני שהתובע הכשיל אותה, וגם משום כך לא קמה חבות לשלם את יתרת סכום דמי התיווך (סעיפים 7–10 לכתב ההגנה המתוקן).

 

  1. הנתבע טען גם שהן בפסק הדין הראשון הן בפסק דינו של בית המשפט העליון אין קביעה, וממילא גם לא הכרעה, בדבר קיומו של הסכם בעל פה בין התובע לנתבע, וממילא אין בסיס לטענתו של התובע בדבר הפרתו של ההסכם על ידי הנתבע (סעיף 59 לכתב ההגנה).

 

  1. הנתבע טען שאין להתעלם ממסך ההתאגדות, וכי לפי הוראת סעיף 6(ג) לחוק החברות תשנ"ט–1999 ("חוק החברות") כפי שהיה בתוקפו בעת שנחתם ההסכם, תנאי הכרחי להפעלת סמכותו של בית המשפט הוא קיומו של הליך נגד החברה, ולכן כאשר התאגיד לא צורף כנתבע לא ניתן להתעלם ממסך התאגדותו. בקשר לכך טען הנתבע גם שהוא אינו בעל מניות, במישרין או בעקיפין, בתאגיד שהיה בכל זמן רלוונטי בבעלות חברה זרה שהתאגדה באיי הבתולה הבריטיים (bvi-british virgin islands), שמצדה הוחזקה בידי נאמנות משפחתית זרה שנוסדה ונרשמה בליכטנשטיין בשנת 1983 ("הנאמנות"), ושאינו נמנה עם נהניה, ולכן לא ניתן לחייבו בחיובי התאגיד באמצעות דוקטרינת הרמת מסך או מכל סיבה אחרת (סעיף 71 לכתב ההגנה המתוקן).

 

עמוד הקודם12
3...23עמוד הבא