דיון
- לאחר שעיינתי בחומר הראיות (הן בשלב הראשון של הדיון הן בשלב הנוכחי) ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה, ובמילים אחרות, אני מקבל את טענת התובע (בסעיף 3 לכתב התביעה המתוקן) שהוא זכאי לתשלום מן הנתבע בסכום של מיליון וחצי דולר, ואני דוחה את טענותיו (בסעיפים 35–39 של כתב התביעה המתוקן) שיש להחיל על חבות הנתבע את הוראות חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה, תשכ"א–1961, כאילו היה זה חוב במטבע ישראלי.
- בפתח הדברים ראוי להעיר שלדעתי הצדדים, ובמיוחד הנתבע, טעו לחשוב שפסק הדין בערעור מחייב שמיעה חוזרת של כל מסכת הראיות, או שהוא מאפשר הרחבה של יריעת הטענות – העובדתיות או המשפטיות – מעבר למה שנקבע בו במפורש. מהנמקתו של בית המשפט העליון עולה כי הדיון הוחזר על מנת שתידון ותוכרע טענתו של התובע בנוגע להתחייבותו בעל פה של הנתבע, ובתוך כך גם יתאפשר לנתבע להתגונן בפני הנימוקים שעליהם הושתת פסק הדין הראשון, היינו הרמת מסך ושליחות, ובלשונו של כבוד השופט נ' הנדל:
"בתיק זה עומדת במלוא עוצמתה הדילמה הבאה: מצד אחד, צודק בא כוחו של זאבי כי קשה עד מאד להותיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כאשר מרשו לא קיבל הזדמנות להתגונן מפני היסודות עליהם התבסס פסק הדין. בה בעת, יש צדק גם בטענת בא כוחו של רום לפיה הבסיס לתביעתו לא נדון והוכרע לגופו על ידי בית המשפט, אשר בחר שלא להתמקד בהתחייבות בעל פה אלא בהסכם הכתוב" (עמ' 9 לפסק הדין בערעור).
ולדברים אלה הצטרף גם כבוד השופט י' עמית שציין כי:
"פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן שלא על בסיס הטענות והעילות שנטענו בכתב התביעה, באופן שקופחה זכותו של זאבי להתגונן. כפי שציין חברי, בית המשפט המחוזי סטה מטענותיו של רום. אך הלכה למעשה, בית המשפט לא דחה את התזה של רום, אלא בחר לילך במסלול של הרמת מסך ושליחות, מבלי לבחון לגופה את טענת רום לפיה המסמך שנחתם אך משקף את הדרך בה בחר זאבי לבצע את התשלום לגבי התחייב בעל פה. כפי שזאבי לא קיבל הזדמנות להתגונן מפני היסודות של הרמת מסך ושליחות עליהם התבסס פסק הדין, גם רום לא קיבל הזדמנות כי התזה שהציג תיבחן לגופא" (עמ' 10 לפסק הדין בערעור, וראו גם את החלטותיו של כבוד השופט עמית ברע"א 7824/15 ורע"א 1743/16).
- על רקע דברים אלה ייבחנו להלן השאלות שבפסק הדין בערעור נקבע שהן מצריכות הכרעה (וראו גם הערתי בעת חקירתו הנגדית של התובע (בעמ' 150 לפרוטוקול)).
- הערת מבוא נוספת נוגעת להסתמכות הצדדים על דברים שנאמרו בפסק הדין שניתן ביום 21.10.15 בבית המשפט המחוזי בתל אביב בת"פ 40090-04, מדינת ישראל נ' זאבי ואח' ("פסק הדין הפלילי"). בפסק הדין הראשון כבר הזכרתי שבשלב הקודם של ההליך הוגש חומר ראיות רב-היקף שכלל קטעי עדויות שנשמעו בהליך שעליו נסב פסק הדין הפלילי ("ההליך הפלילי"). גם בשלב הנוכחי ביקשו הצדדים להסתמך על ראיות אלה, ובנוסף גם על דברים שנאמרו בפסק הדין הפלילי גופו. על פי דיני הראיות, עדותו של מי מן הצדדים בהליך זה שניתנה בהליך אחר (לרבות בהליך הפלילי) קבילה כראיה גם בהליך הנוכחי, וכך גם עדותו של מי מן העדים בהליך הנוכחי שהעיד בהליך הפלילי, ובלבד שבגדר עדותו בפניי הוא אישר את תוכן עדותו בהליך פלילי ודבריו לא נסתרו בחקירה נגדית (רע"א 275/96 עקנין נ' גילת (21.3.96)). לעומת זאת, דברים שנקבעו בפסק הדין הפלילי אינם ראיה שניתן להסתמך עליה בהליך הנוכחי או לבסס עליהם ממצאי עובדה (רע"א 4528/06 ברנס נ' מרכוס (18.5.09, פסקה 20)) ובמיוחד כך מקום שמדובר בפסק דין מזכה (ראו י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי ("קדמי"), עמ' 1574), ואלה ייקבעו רק על יסוד חומר הראיות והעדויות בהליך הנוכחי.