- כשם שמקובלת על הנתבע חלוקת האופציות שהבשילו במועד הקרע שווה בשווה בין הצדדים אין כל שוני בינן לבין יתרת האופציות אשר נתנו לנתבע ביום ***, קודם למועד הקרע ובהתאם לחישובי מומחה ביהמ"ש התובעת זכאית לחלק היחסי של האופציות , קרי, ממועד הענקתן ביום *** ועד למועד הקרע, סה"כ 304 ימים, אורך תקופת השותפות בתוך תקופת ההבשלה.
- טעם נוסף שהעלה מומחה הנתבע בחוות דעתו כנגד עתירת התובעת לדחות הערכת שוויין של האופציות למועד המימוש, הוא כי הנתבע מימש 27,782 אופציות ביום ***. עולה איפה, לדעת המומחה מטעם הנתבע, שאף לפי גישת התביעה זכאית התובעת לשווי האופציות במועד המימוש, השווי שאליו היא זכאית הוא שווי האופציות ביום ***.
- יש לדחות טעם זה שהעלה מומחה הנתבע מהנימוקים הבאים: למעט גרסת מומחה הנתבע לא נטען הדבר על ידי מי מטעם הנתבע ואף לא על ידי מומחה ביהמ"ש. גרסת המומחה כי הנתבע מימש את האופציות ביום *** לא הוכחה לא על ידי הנתבע עצמו ואף מומחה ביהמ"ש לא טען זאת בחוות דעתו.
- מחד, טענת מומחה הנתבע כי הלכה היא שחלוקת רכוש בין בני זוג תיעשה במועד הקרע.
רצונו של בן זוג לקבל מחצית שוויו של נכס במועד מאוחר יותר , מנוגד לעקרונות הבסיסיים ביותר של חלוקת רכוש בין בני זוג. כאמור סע' 8(3) לחוק יחסי ממון מסמיך את ביהמ"ש, במקרים חריגים, לקבוע שווים של נכסים למועד מוקדם יותר שייקבע, קודם למועד הקרע, אך לא ניתן לקבוע את מועד האיזון מאוחר יותר למועד הקרע. (ההדגשה שלי נ.פ.)
- מאידך, סבור מומחה הנתבע כי התובעת זכאית לשווי האופציות במועד המימוש. השווי לו היא זכאית על פי דעת מומחה הנתבע, הוא שווי האופציות ביום ***
אין חולק כי יום ***הינו שנה לאחר מועד הקרע. מכאן שעמדה זאת מנוגדת לשיטתו של המומחה לעיל, לפיה לא ניתן לקבוע מועד איזון לאחר יום הקרע. (ההדגשה שלי נ.פ). הסתירה בין העקרונות הבסיסיים של דיני המשפחה, לעיל, לבין טענתו כי התובעת זכאית לשווי האופציות במועד המימוש ביום *** סותרים זה את זה.
- גם אם אלך לשיטתו של המומחה ד"ר מזא"ה, לא הוכיחו לא הנתבע, לא החברה ואף לא המומחה כי אכן הנתבע מימש את האופציות ביום *** . לא הוכח כי הנתבע נדרש לשלם מיסוי בגין המימוש, לא הוגשה כל ראיה מטעם החברה כי הנתבע רכש מניות של החברה, אלא כל שעשה, המיר אופציות קודמות באופציות חדשות. הנתבע עצמו לא טען על מימוש אותן 27,782 אופציות. ההיפך, הנתבע מבקש לשלם לתובעת מחצית שווין של האופציות במועד המימוש ובערכן ביום הקרע.
- יתרה מכך, ביום ה- 10.9.14 שלח ב"כ הנתבע מכתב למומחה ביהמ"ש בו הציג את עמדתו ובין היתר ציין שם כי" מיותר לציין כי היות האופציות "ווסטד" קרי, ניתנות למימוש אין משמעותה כי באפשרותו האובייקטיבית של שולחי לממשם מתי שיבחר, וכנהוג בחברות הזנק- רק בעת מכירת החברה או בהנפקתה האופציות הופכות להיות ברות מימוש. ברור לך כי בסיטואציות אלה אין עסקינן בשוק חופשי במובנו המקובל" (סע' 6) .תוכן המכתב מעיד בבירור כי הנתבע לא מימש את האופציות נכון למועד שליחת המכתב, ו/או עד היום.
- יתרה מכך, בדיון מיום 27.11.14 אישר ב"כ הנתבע כי: נתנו צווים אופרטיביים בנושא האופציות, אבל מרשי מודיע שכמות האופציות לא תשתנה, לא יעשו דיספוזיציות או שינויים. (ר' פרו' עמ' 36, שו' 2-3). אם אכן נכונה טענת מומחה הנתבע הרי שהנתבע לא עמד בהתחייבויותיו וערך דיספוזיציות ו/או שינויים בכמות האופציות, זאת בניגוד להוראת סע' 50 להסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין ביום 27.11.14.
מכל הטעמים לעיל יש לקבוע כי התובעת זכאית לשווים הכספי של 14,826 אופציות, מחצית האופציות אשר הוענקו לנתבע בשנת 2005.