- עדות מר *** בעליה של החברה, אשר נחקר לעניין שווי מניות החברה וערכה בשוק לא תמכה בטענת הנתבע כי אין כל קושי בהערכת החברה, המניות והאופציות, כעת:
ש. אתה יודע להגיד לי שאתה אומר שהחברה הולכת להנפקה, לפי איזה שווי מניה. ת. אי אפשר לדעת כלום. זה שוק שבו עד שזה לא נגמר, אי אפשר לדעת שום דבר, זה יכול להיות גבוה וזה יכול להיות אפס. ש. קראתי את השוואים של ההשקעות שקרנות הון השקיעו בכם בשנים האחרונות. למיטב זיכרונך ההשקעה האחר ועל פי איזה שווי היתה? ת. כאשר מסתכלים על ערך חברה שאיננה ציבורית, חברה פרטית, יש הרבה סוגי מניות וכל מניה יש ערך שונה וההבדל ביניהם הוא מאד גדול. ש. אנחנו מדברים על מניות ק' ת. כן, ולזה אין ערך שאפשר לנקוב אותו. למניות ק' אין ערך נקוב, אלא אם כן היתה עסקה ובמקרה הזה לא היתה עסקה. יש רואי חשבון שתפקידם לשערך את מניות הבסיס מול המניות שקנו, הערך של החברה בשנת 2014 היתה עסקה שקרובה ל- 180 מיליון דולר למניות סוג D או E . אלה המשנות שקנו המשקיעים. ההבדלים בין זה למניות ק' הם עצומים. זה יכול להיות 50% או 80%. לשאלתך לגבי ערך היא שאלה חשבונאית שלא אני יכול לענות עליה (ר' פרו' עמ' 40, שו' 7- 20).
מומחה ביהמ"ש לא נקב בשם של מניות המיוחסות לנתבע ו/או לחברה, אולם משאלות ב"כ התובעת נראה כי המדובר במניות ק' שלהן אין ערך שאפשר לנקוב אותו כדברי הבעלים, לעיל.
- ער אני לטענת הנתבע כי קיים סיכון רב להותיר את מימוש האופציות לעתיד מחשש שמא יתנפץ החלום ולא יהיה אירוע אקזיט כלל ושוויין של האופציות ירד, אולם התובעת אישרה כי נטלה בידיעה ובמודע את הסיכון לדחיית חלוקת שווי מחצית האופציות למועד מימושן בעתיד, ומוכנה היא להיות "שותפה בחלום" – עד להתגשמותו או התנפצותו, לכאן או לכאן.
- משכך, טענת מומחה הנתבע כי היכולת לדחות את מימוש האופציות המוענקת לעובד הינה רכיב שכר עבורו כדוגמת רכיבי שכר אחרים כגון: הוצאות טלפון, דלק, אש"ל ועוד אינה מקובלת עלי. בעוד שעבור מרכיבים אלו ממוסה הנתבע במועד קבלתם, הרי שבגין האופציות אין מיסוי עד למועד מימושן, בפועל.
- סבורני שחקיקת סע' 102 לפק' מס הכנסה הינו מענה הולם לאי קבלת דעתם של מומחה ביהמ"ש ומומחה הנתבע אשר סבורים כי ניתן להעריך שווין של אופציות לא סחירות במועד הקרע, אף אם הדבר גובל בהערכה ספקולטיבית.
הכנסה רעיונית
- האופציות שהוקצו לנתבע אינן סחירות ואינן עבירות. משכך נקבע כי מיסוין יעשה במועד מימושן ולא בעת הקצאתן לעובד, זאת משום הקושי בהערכתן. על כן, במועד הקצאתן לנתבע, לא חל עליהן מיסוי ובפועל לא היתה הטבת שכר ריאלית אלא הכנסה רעיונית שבבוא היום, בעתיד תמומש ואז יחולו עליה הוראות המיסוי.
"כל עוד הרווח לא נתגבש – יראוהו בתור "הכנסה רעיונית", המתאפיינת בכך שהנישום הוא משלם ההכנסה ומקבלה בה בעת (רפאל, בעמ' 49). "הכנסה רעיונית" יכולה לנבוע מפעולה או הימנעות מפעולה ברכוש הנישום או בזכויותיו, שאין בצדה תמורה ריאלית ואשר נועדה להצמיח לו יתרון כלכלי עתידי; משימוש עצמי בנכס שבבעלותו או בכישוריו המקצועיים או האישיים; או מעצם עליית ערכו של נכס הנמצא בבעלותו, מבלי שמכר אותו, אשר עשויה לצמוח לכדי הכנסה פוטנציאלית בעתיד (שם)... ודוק, עקרון המימוש אינו מוחלט; נקבעו בפסיקה חריגים המאפשרים סטיה מן הכלל לפיו אין ממסים "הכנסה רעיונית" אלא דוחים את אירוע המס למועד מימוש הרווח (להרחבה ראו נמדר, בעמוד 74; בר, בעמודים 458-457). ככלל, חריגה תתאפשר מקום בו מתקיימים שלושה תנאים במצטבר (בר, בעמודים 460-459; עניין דפוס המרכז, בעמודים 597, 601): ודאות מראש בדבר הרווח או ההפסד הצפויים להתקבל מן העסקה; אפשרות נוחה וקלה לכימות הרווח; והעדר פגיעה בנזילות הנישום בשל מיסוי עליית ערך בלתי ממומשת. (ע"א 6952/15 פקיד שומה גוש דן נ' גד קרן 19.1.17)