השופטת ע. מילר בפס"ד ק.מ. נ' ע.ז. הקבילה בין אופציות לבין תוכנית פנסיונית, משמע, דחיית מועד חלוקת שוויין של האופציות למועד מימושן בדומה למימוש כספי הפנסיה למועד גמילתן: "אם במהלך הנישואין – זכאית באופן יחסי כמקובל בחלוקת נכס פנסיוני בין בני זוג" (תמ"ש (ת"א) 38890/06 ק. מ נ' ע. ז 9.1.08).
- בפס"ד א.פ. נ' י.פ, שם התבדה החלום, חלקה השופטת אלה מירז בעין לתובעת מחצית מכמות המניות שהיו ברשות הנתבע וזאת משום שבמועד הקרע היו תחזיות כספיות חיוביות שעם הזמן הלכו והתבדו ובמועד מימושן היו שוות אפס כסף. ביהמ"ש סבר , חרף ההלכה כי בעסקים משפחתיים לא תהיה חלוקה בעין אלא בשווי, כי יתכן ובעתיד תוכל התובעת להפיק תועלת מאותן המניות מכוח דיני החברות:
"לאחר ששקלתי את הדברים ובאבחון הנדרש למקרה דנן, מהפסיקה המצוינת, דומה כי יש להעריך את השווי של מניות הנתבע בחברה, נכון ליום עריכת חוות הדעת ולאפשר את רישום התובעת במחצית מניותיו של הנתבע בחברה. פתרון כזה יהיה צודק ונכון בנסיבות העניין. לא מצאתי מקום להורות על חלוקת השווי נכון למועד הפרוד, מאחר ושווי זה גילם שווי תיאורטי של תחזיות שאף אחת מהן לא מומשה (עמ' 23), מעין "הערכת חלום" ללא פעילות ממשית. חלוף הזמן מלמד כי החלום התנפץ והדברים מקבלים חיזוק הן מחוות הדעת של המומחה מלניק (ח/2) המעריכה את החברה בשווי אפס וכנ"ל זכויות הנתבע והן מחקירתו בבית המשפט.
בבחירה בין קבלת אפס לבין רישום מחצית המניות על שם התובעת, דומה כי למרות השיקולים שצויינו בפסיקה, רישום במחצית מזכויות הנתבע במניות, עשוי להוביל בעתיד לאפשרות יציאה מהחברה בהתאם לדיני החברות... מכל המקובץ לעיל ולאחר ששקלתי את הדברים הריני מורה על רישום מחצית ממניות הנתבע בחברה על שמה של התובעת. (תמש (חי') 5848-07-08 א.פ נ' י.פ 6.2.13 )
וכמובן פסק הדין הידוע של השופט גייפמן תמ"ש (ת"א) 17652/03 פלונית נ' אלמוני שם פסק ביהמ"ש כי:"התובעת זכאית למחצית הכספים שנתקבלו במימוש אופציות T (תוכנית ESOP) בגין התקופה מיום הנישואין (7.6.99) ועד 22.4.03 (תום האיזון על פי פסק הדין החלקי, כפי שנקבע בעמ' 38 לפרוטוקול). התחשיב יערך לפי כלל הזמן - "time rule", המשכלל את תקופת העבודה שחפפה לחיים המשותפים לעומת תקופת העבודה הכוללת שתמורתה ניתנו האופציות. שם מימש הנתבע את האופציות לאחר מועד הקרע וביהמ"ש פסק לתובעת מחצית מהכספים שהתקבלו ביחס לשנות הנישואין מתוך תקופת העבודה הכוללת שתמורתה נתנו האופציות. ביהמ"ש לא סבר כי יש לשום שווי האופציות ליום הקרע, אלא פסק לתובעת מחצית מערכם ליום המימוש.