ב. ככל שייקבע שהתובעת פוטרה – מה שיעור הסכומים להם היא זכאית, בגין פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, וכן האם יש לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בגין אי קיום שימוע, ובגין העובדה שלא קיבלה דמי אבטלה ב – 90 ימי האבטלה הראשונים משלא הוכיחה להנחת דעת המוסד לביטוח לאומי שפוטרה.
ג. האם הנתבעת הפרישה בגין התובעת הפרשות פנסיוניות בחסר.
ד. האם התובעת זכאית לדמי מחלה ומה שיעורם?
- מה היו הנסיבות המדויקות של סיום יחסי העבודה בענייננו, והאם יש לראות את התובעת כמי שפוטרה או שמא כמי שהתפטרה?
א. כפי שכבר צוין לעיל, לאחר שנים של עבודה משותפת – אין חולק שבמערכת היחסים בין הנתבעת לתובעת התגלעו מתחים וכעסים הדדיים, כאשר כל אחת מייחסת לרעותה את ה"אשמה" במצב שנוצר.
בפני בית הדין נשמעו עדויותיהן של התובעת מצד אחד, ושל הנתבעת ובעלה, שנטען שמסייע לה בניהול העסק מצד שני, וכל אחת השמיעה את גרסתה אשר למעשים והמחדלים שייחסה לשנייה, ולא פחות מכך – לכוונות שייחסה לרעותה בכל הנוגע להמשך (או סיום) יחסי העבודה בניהן.
ב. נעיר כי לראשונה במעמד ישיבת ההוכחות, הוצג לראשונה העתק של חילופי מסרונים בזמן אמת בין התובעת לנתבעת, וחרף עיתוי הצגתו – הסכים ב"כ התובעת לקבלתו כראייה.
מחילופי המסרונים, שתחילתם עוד ביום 11/05/14, ניתן לראות כי הנתבעת מלינה על קצב העבודה של התובעת , ועל העובדה שהיא מאזינה לרדיו בעוצמות גבוהות, ומעלה סברה שמא התובעת נוהגת כך בכוונה, תוך שהיא כותבת "אם את לא רוצה לעבוד אז לא בכוח" ; התובעת, מצידה, מלינה על כך שהנתבעת "מרכלת" עליה עם העובדת השנייה, ועל הפקפוק באיכות עבודתה, ומשיבה "מצדי את יכולה לפטר אותי. אף אחד לא מאיים עלי, אף אחד!" ; ושוב הנתבעת מכחישה את תלונות התובעת, וכותבת – "אין לי סבלנות לפרצופים ולתינוקיה, אצלי באים לעבוד!! זה ממש מורגש שאת רוצה שיפטרו אותך, אז אם זה מה שאת רוצה תגידי!" ; ולאחר שהתובעת מטיחה בנתבעת שהיא יכולה לקחת בחזרה את הרדיו שנתנה לה, וכותבת "תעשי את ההחלטות שלך", משיבה לה הנתבעת "כל ההתנהגות שלך מובילה לכך שאת רוצה להתפטר, אז אני לא מבינה ממה את מפחדת אם תתפטרי תקבלי בדיוק את מה שמגיע לך אם תפוטרי" והתובעת משיבה – "על פניו נראה שאת זו שרוצה שאלך, אז אין בעיה תביאי לי מכתב פיטורים ואלך".