- זכאות התובעת לדמי מחלה –
אין חולק שלתובעת לא שולמו דמי מחלה.
משקבענו שיחסי העבודה הסתיימו לאחר תום חופשת המחלה, ומשהוצגו תעודות מחלה – הרי שהתובעת הייתה זכאית לדמי מחלה.
למען הסדר נעיר שלא מצאנו לנכון לייחס משקל לטענות השונות שנטענו בסיכומי ב"כ הנתבעת בהקשר זה, לפיהן התובעת, כביכול, הציגה מצגי שווא בפני הרופאה שהוציאה את התעודות.
חזקה שתעודות מחלה שנחזות להיות ערוכות וחתומות כדין – אכן משקפות אי כושר עבודה כמפורט בהן, בהעדר הוכחה אחרת.
בענייננו, לבד מטענות בעלמא לא הונחה תשתית להפרכת העולה מתעודות המחלה.
בהינתן העובדה ששכרה היומי עמד על 350 ₪ ולתובעת נקבעו 6 ימי מחלה, המסקנה היא שהתובעת הייתה זכאית לדמי מחלה בסך של 1050 ₪ (על בסיס החישוב לפיו על היום הראשון אין זכאות, הימים השני והשלישי מזכים ב – 37.5% מהשכר, ויתר הימים ב – 75% מהשכר.
סך זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/07/14 ועד לתשלום המלא בפועל.
- שכר עבודה בגין יום 16/06/14 –
לעיל קבענו כי התובעת, אשר ראתה עצמה כעובדת ולא פוטרה עד ליום 16/06/14, התייצבה בעסק כדי לעבוד באותו יום, אלא שמצאה עובדת אחרת במקומה ועזבה את המקום לאחר שהנתבעת הודיעה לה טלפונית כי איננה עובדת שם יותר.
בגין יום זה אכן זכאית התובעת לשכר העבודה היומי, ועל הנתבעת לשלם לה סך של 350 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/07/14 ועד לתשלום המלא בפועל.
נבהיר כי הן לעניין שכר זה והן באשר דמי המחלה, שדינם כדין שכר עבודה, לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת לשלם פיצויי הלנה משמצאנו שהתקיימו חילוקי דעות של ממש אשר לעצם הזכאות להם.
- לסיכום –
אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 47,768 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהמועדים שפורטו לעיל, ובתנאים שפורטו לעיל.
כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.
- במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י"ט סיון תשע"ז, 13 יוני 2017, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
| מר מרדכי חזיזה
נציג ציבור (עובדים) |
ורד שפר, שופטת
נשיאה |
מר רביב סתיו
נציג ציבור (מעסיקים) |