פסקי דין

תא (מרכז) 34198-03-12 גיא בוקר נ' מינהל מקרקעי ישראל - חלק 11

15 יוני 2017
הדפסה

פסקי דין בהליכים הקודמים

  1. שני הצדדים השתיתו מקצת מטענותיהם הנגדיות על פסקי הדין בהליכים הקודמים, כאשר התובעים טענו, בין היתר, כי הסכם הפשרה שבהליך הראשון מחייב את האגודה, וכי התנהלות רמ"י המונעת את הקצאת המגרשים לפי הסכם הפשרה מהווה גרם הפרת חוזה. התובעים אף טענו כי הקביעות אשר נתנו בהליכים הקודמים  מחייבות את רמ"י ליתן סעד כמבוקש בתביעתם. לא קיבלתי טענה זו.
  2. ההליכים הקודמים בין הצדדים הניבו פסקי דין חלוטים ואלה מחייבים ומהווים מעשה בית דין. בפסק הדין השני נקבע כי האגודה לא הפרה את הסכם הפשרה וכי ממילא לא גרם רמ"י להפרת ההסכם ובכך נדחתה התביעה בגין גרם הפרת חוזה. קביעה זו סתמה את הגולל מפני תביעות נוספות בעילה זו כלפי הנתבעים ועל כן הנני כבר דוחה את תביעת התובעים בגין גרם הפרת הסכם.
  3. בפסק הדין השני אף נקבע כי רמ"י אינו צד להסכם הפשרה ולא היה מחויב לפעול על פיו, ואף נקבע כי לא חלה על רמ"י חובה להתקשר עם התובעים בהסכם חכירה לפי התנאים התקפים במועד הסכם הפשרה או על פי התנאים שהיו בתוקף עובד להגשת התביעה בהליך השני, משתנאים אלה נדחו על ידי התובעים. על כן גם לעניין זה מושתקים התובעים, אשר אינם רשאים לטעון למחויבות של רמ"י להחכרה על פי תנאי הסכם הפשרה או על פי החלטות מועצה אשר היו בתוקף עובר להגשת ההליך השני או נזכרו בו.
  4. בפסק הדין השני אף נקבע כי לא מוקנית לתובעים זכות לקניין בכל שטח חלקותיהם, כי זכות החכירה כפופה להחלטות המועצה והסכמת המינהל, וכי החלטות המועצה ויישומן על ידי רמ"י לגבי הגבלות בהחכרה, לרבות הגבלות שנזכרו לגבי מספר המגרשים להקצאה וגודלם, חוקיות ומחייבות. קביעה זו, כמו גם קביעות קודמות שנזכרו בפסק הדין השני, לא רק שאינן מבססות את זכות התובעים לפי תביעה זו, אלא דווקא תומכות בדחייתה.

--- סוף עמוד  13 ---

  1. על כן, טענות התובעים בתביעתם לגבי זכויות כלפי רמ"י מכח איזה מפסקי הדין בהליכים הקודמים נדחות. על כן גם יש לדחות את הסעד השני בתביעתם, להוות על אכיפת צוים שניתנו בהליכים קודמים.

חולשה נטענת בראיות ההגנה ונטל ההוכחה

  1. התובעים טענו להיפוך הנטל ולחובת רמ"י להוכיח העדר זכות לחכירה על פי תוכנית המש"מ. לא קיבלתי את הטענה. על התובעים הנטל להוכיח את זכותם לחכירה מאת בעלי החלקות, ולא עמדו הם בנטל זה. הגדרתה התכנונית של כל חלקה אינה מעלה או מורידה לעניין זה, באשר אינה בעלת משמעות קניינית.
  2. התובעים טוענים כי אין לבסס ממצאים וקביעות על גרסת רמ"י, אשר התצהיר שהוגש מטעמה הוא של גב' שירן, שלא נכחה באופן אישי בישיבות ואשר אין לה ידיעות אישיות אודות אירועי התביעה. אין חשיבות לטענה זו. חולשתה של התביעה בראש ובראשונה בהעדר תשתית משפטית למבוקש בה. הטיעונים העובדתיים הרלבנטים לבירור צדקת התביעה מוכחים מתוך עומס ההתכתבויות והתיעוד למהלכים השונים. לעדות האישית של התובעים ושל נציגי הנתבעים לא היה ערך ראייתי נוסף.

בניה בלתי חוקית

  1. רמ"י טענה כי זכות התובעים לחכירת החלקות, ככל שקיימת, נשללה נוכח בניה בלתי חוקית בחלקותיהם, ואילו התובעים מחו על טענה זו בטעמים שפרטו. לא ביססתי קביעותי על טענת הבניה הבלתי חוקית. ניתן להניח כי הפרות ועבריינות בניה מטופלות על ידי רמ"י בנתיבים החוקיים העומדים לרשותו. החלטות רמ"י לסרב לפניות התובעים לא התבססו טיעון זה ועל כן ראוי היה שלא יעלה כהגנה גם מפני תביעה זו.

 

עמוד הקודם1...1011
1213עמוד הבא