ההתדיינות בשלושת התיקים הסתיימה בהסדר בין התובעים לאגודה, על פיו הסכימה האגודה, בין היתר, כנגד חזרת התובעים מעתירתם בה"פ 229/97, להמליץ לרמ"י על החכרת החלקות לתובעים ואף על פיצול כל חלקה לעוד שני מגרשים, שתסכים להקצאתם לטובת שני צאצאים לכל משפחה, על פי התוכנית החלה (פסק הדין צורף כנספחים ג' ו – ד' ל תצהירי התובעים. הסדר פשרה זה קיבל תוקף של פסק דין (להלן: "ההליך הראשון" ו "הסכם הפשרה", בהתאמה).
- לאחר הסכם הפשרה, בשנת 1999, פנו התובעים לרמ"י בבקשה לפיצול החלקות והחכרתן, על פי המתווה שבהסכם הפשרה ובהמלצת האגודה. רמ"י לא קיבל את המלצת האגודה וסירב למבוקש, בהתחשב בהחלטות מועצה 612 ו -737, שהתקבלו בינתיים, אשר הגבילו את מספר המגרשים למגורים בכל יישוב במסגרת ההרחבה עד ל – 15% יותר ממספר הנחלות המתוכננות, ובהתחשב בהרחבה אשר אושרה עד לאותו שלב למושב חגור. רמ"י הסכים לאשר החכרת בית המגורים לכל תובע על מגרש בשטח חצי דונם, אך לא נאות לפיצול והחכרת מגרשים נוספים בכל חלקה (ראה אודות כל אלה בפסק הדין בת.א. 2773/00 בוקר ואח' נ. מינהל מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] מיום 14.9.06 נספח ה' לתצהירי תובעים, ראה גם להלן). על כן, ומשעמדו התובעים על דרישתם להחכרת כל שטח החלקה תוך פיצולה לשלושה מגרשים ודחו את הצעת רמ"י, פנו שוב התובעים לבית המשפט.
- בשנת 2000 הגישו התובעים ביחד עם אחר נוסף, נגד הנתבעים, תביעה בת"א 2773/00 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובה עתירה לאכיפת הסכם הפשרה, תוך חיוב רמ"י לרשום את התובעים ואותו אחר, כחוכרים בחלקותיהם. התובעים טענו בתביעתם כי רמ"י מחויב להחכיר להם את החלקות בתנאים שהיו בתוקף בעת הסכם הפשרה או לפחות בעת שפנו לרמ"י לרשום זכויותיהם או לפחות כפי שהיו בעת שהגישו את תביעתם, ואילו רמ"י טען כי הינו מסכים לרשום חכירה אך רק על פי תנאים שיהיו בתוקף ביום אישור העסקה, ועל מגרש בשטח חצי דונם בלבד בכל חלקה. התביעה נגד האגודה נמחקה, ואילו התביעה נגד רמ"י נדחתה ועימה גם נדחתה הודעת צד ג' שהגיש רמ"י נגד האגודה. בפסק הדין נקבע כי רמ"י לא היה צד להסכם הפשרה ועל כן לא היה מחויב על פיו. כן נקבע כי אין לתובעים זכות קנויה לחכירת החלקות וכי זכותם לחכירה כאמור תלויה בהסכמות על פי החלטות מועצה שבתוקף. עוד נקבע כי בדין דחה רמ"י בשנת 1999 את דרישת התובעים להחכרת מספר מגרשים בכל חלקה, וזאת נוכח החלטות 612 ,737 ו – 959 שהיו אז בתוקף ואשר מנעו אפשרות להקצאה של יותר ממגרש אחד בשטח חצי דונם לכל תובע. בפסק הדין אף
--- סוף עמוד 4 ---