תא (פ"ת) 44057-01-15 א. ר. שיווק והנדסה אוורור וקירור בע"מ נ' אופק נ.ג ניהול פרוייקטים בע"מ

תביעה זו עניינה בשימוש נטען של בעל מניות ונושא משרה במידע שהיה ברשות החברה והעברתו לחברה המתחרה באותו תחום פעילות ובטענה לניצול המוניטין של החברה, שעל-פי הנטען הובילו לאובדן הזדמנויות עסקיות בשווי מוערך של 900,000 ₪.

רקע ומיהות הצדדים

1. התובעת 1 הינה חברה פרטית המבצעת פרויקטים בתחום ההתקנה והאספקה של ציוד אוורור למבני בנייה ו/או תעשייתיים.

התובע 2 מחזיק ב- 60% ממניותיה של התובעת 1 ואילו הנתבע 2 מחזיק ביתרת 40% מניות החברה.

2. הנתבעת 1 הינה חברה פרטית בבעלות יחידה של הנתבע 3 העוסקת אף היא בין היתר בפרויקטים בתחום ההתקנה והאספקה של ציוד אוורור למבני בנייה ו/או תעשייתיים.

3. היכרותם של התובע 2 והנתבע 2 החלה על רקע עבודה משותפת בחברות שונות בתחום הנדסת האוורור. בשנת 2006 הציע התובע 2 לנתבע 2 להצטרף אליו בהקמת עסק בשם א.ר. שיווק והנדסה אוורור וקירור. בהתאם למסמך ההבנות שגובש בין הצדדים הוסכם על חלוקה של רווחי השותפות ביחס המתואר לעיל תוך שהובהר כי במידה והעסק יאפשר תזרים מזומנים הוא יירשם מחדש כחברה.

ביום 25.1.07 נרשמה חברת א.ר. שיווק והנדסה אוורור וקירור בע"מ - היא התובעת 1, כאשר חלוקת אחזקת המניות נותרה 60% לתובע 2 ו- 40% לנתבע 2.

4. בסוף שנת 2009 נעתר התובע 2 להצעה להקים עסק להפצת הוונטות של חברת פתן ולשם כך הוקמה תחילה השותפות א.ר. הפצה ושווק וונטות. ביום 2.10.09 נחתם הסכם בין התובע 2 לנתבע 2 בו נקבעה חלוקת רווחי השותפות ביחס של 80% - 20%, ובהמשך נרשמה חברת א.ר. שיווק והפצת וונטות בע"מ בבעלותו היחידה של התובע 2.

5. ביום 11.3.2012 נחתם הסכם נוסף בין התובע 2 לנתבע 2 במסגרתו התחייב הנתבע 2 לפעילות במסגרת החברות במשך שנתיים וחצי החל ממועד חתימתו, ובמתן הודעה מראש של שישה חודשים טרם עזיבתו את החברה. ביום 13.10.13 חתמו הצדדים על הסכם שתוקפו לארבעה חודשים לפיו יקבל הנתבע 2 סך של 5,000 ₪ לחודש מחברת וונטות עבור הבאת תכניות אוורור למתן הצעות מחיר ועבור מכירת ציוד.

6. מנקודה זו חלוקות גרסאותיהם של הצדדים. לפי גרסת התובעים, ביום 6.2.14 נטש הנתבע 2 את החברה, בעוד שלפי גרסת הנתבעים, במועד זה סולק הנתבע 2 בכוחנות ממקום עבודתו על ידי התובע 2. זהו אחד מסלעי המחלוקת שבין הצדדים והוא אף מונח לפתחם של בתי משפט אחרים כפי שיובהר להלן.

7. במקביל לתביעה בתיק זה מנהלים הצדדים הליך מקביל בבית הדין האזורי לעבודה (ס"ע 1085-01-15) שהוגש על ידי הנתבע 2 כנגד התובעים וחברת הוונטות לתשלום שכרו וזכויותיו מכוח דיני העבודה ולתשלום בגין השתתפות ברווחים. כמו כן הוגשה על ידי התובעים תביעה כנגד הנתבע 2 לבית משפט השלום בראשון לציון (ת"א 27727-04-14) בגין נזקים שנגרמו לתובעים בעקבות הפרת התחייבות הנתבע 2 ועזיבתו לכאורה את החברה.

טענות התובעים

8. תביעתם של התובעים מקפלת בתוכה תביעה כנגד הנתבע 2 כבעל מניות ונושא משרה, ולצידה תביעה כלפי הנתבעים 1 ו-3 בטענה לעשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעים. טענות התובעים כנגד הנתבע 2 מבוססות על ארבעה אדנים: ניצול לרעה של האמון שנתנו בו התובעים; הפרת התחייבות אישית כלפי התובע 2 להישאר בחברה למשך חצי שנה לאחר הודעתו על עזיבה; שימוש במוניטין, במידע ובפלטפורמות של התובעת 1 בחוסר תום לב על מנת לנכס לכלל הנתבעים פרויקטים שהיו מגיעים לה בשווי מוערך של 2,600,000 ₪; הפרת חובות הזהירות והאמון כנושא משרה ובעל מניות תוך ביצוע עוולת תרמית כלפי התובעים.

9. טרונייתם העיקרית של התובעים עניינה בטענה כי הנתבע 2 נטש את החברה ללא התראה מראש כנדרש של חצי שנה תוך שהוא זונח את הפרויקטים שהיו תחת אחריותו בשלבי ביצוע שונים בעיצומם, ומותיר את התובעת 1 להתמודד עם חובות והתחייבויות שנטלה כלפי צדדים שלישיים.

10. בהקשר זה מציינים התובעים כי הנתבע 2 העדיף את האינטרס שלו על פני קידום ענייניה של התובעת 1 תוך שהוא פעל בתחרות אסורה עם עסקי החברה ומנצל קשרים ומידע של התובעת 1 על מנת לקדם הזדמנות עסקית של הנתבעים. מנגד טוענים התובעים כי הנתבע 2 לא הציג ראיה כלשהי לאימות גרסתו כי פעל להחייאת העסק בדרך של הכנסת פרויקטים חדשים ושימור לקוחות קיימים, כל שכן כאשר גרסתו אינה מתיישבת עם מאזן הרווח וההפסד של התובעת 1 המלמד כי ההכנסות הגבוהות בתחילת דרכה של החברה וירדו בצורה הדרגתית תוך מספר שנים.

טענות הנתבעים

11. בפתח טיעוניהם מבקשים הנתבעים להבהיר כי כל הנטען בסיכומים מטעם התובעים מהווה הרחבת חזית מעבר לטענה המיוחסת לנתבעים בכתב התביעה לפיה הנתבעים גנבו לכאורה לקוחות מהתובעת 1 תוך שימוש פסול במוניטין של החברה.

12. לגופם של דברים טוענים הנתבעים כי הנתבע 2 לא היה מחויב במתן התראה של חצי שנה טרם עזיבתו את התובעת 1, וממילא שלא ניתן היה לעמוד בהתחייבות שכזו לו היתה שעה שהנתבע 2 סולק על ידי התובע 2 מהחברה בצורה כוחנית.

13. הנתבעים משיגים על טענת התובעים המייחסת להם גזל של פרויקטים או לקוחות מהתובעת 1. לדידם, רשימת הלקוחות המפורטת בכתב התביעה אינה מהווה "סוד מסחרי" בר הגנה במיוחד כאשר לא הוכח כי מדובר בלקוחות של התובעת 1; כל זאת בשים לב לאופיו של תחום ההתקנה ואספקת ציוד אוורור הנחשב לשוק פתוח שאינו חוסה תחת מעטה סודיות או בלעדיות. לעניין זה מוסיפים הנתבעים כי הנתבע 2 לא הוגבל בהסכם בלעדיות או באיסור תחרות כלפי התובעים באופן המונע ממנו אפשרות לפנות ללקוחותיה של התובעת 1.

14. אשר לטענת השימוש במידע ובפלטפורמות של התובעת 1 טוענים הנתבעים כי התובעת 1 רשומה כמנויה לתוכנת "יפעת פרויקטים" המספקת למנוייה מידע על פרויקטים בתחומים שונים ועל-כן אין מדובר במידע השייך לתובעת 1 המונע מהנתבעים את האפשרות לפנות לקבלנים לצורך הגשת הצעת מחיר.

דיון והכרעה

הפרת התחייבות אישית בין שותפים

15. ביום 11.3.12 נחתם בין התובע 2 לנתבע 2 הסכם שכותרתו "הסכם בין רון סילם לאבידר ג'רסי – המשך פעילות של אבידר בא.ר. 11.3.12". במסגרת הסכם זה התחייב הנתבע 2 לעבוד בחברה במשך שנתיים ובחלוף תקופה זו להודיע חצי שנה מראש באם ירצה לעזוב את החברה על מנת לסגור את הנושאים שיישארו פתוחים מול לקוחות וספקים.

עצם התחייבותו זו של הנתבע 2 עומדת בליבת המחלוקת בתיק שבפני ולעניין זה, אני סבור, כי בהעדר טעם ממשי יש לכבד את הסכמת הצדדים שנועדה להסדיר את האופן בו יוכל הנתבע 2 לסיים את מערכת היחסים ביניהם.

הנתבעים אינם כופרים בטענה כי לא קדמה למועד עזיבתו של הנתבע 2 תקופה של חצי שנה, והלה טוען להגנתו כי אף אם היה מחויב במתן הודעה של חצי שנה מראש טרם עזיבתו (טענה המוכחשת על ידו) הרי שהתובע 2 שלל ממנו את האפשרות לעמוד בהתחייבות זו שעה שסולק בכוחנות מעבודתו במסגרת החברה. כך תיאר זאת הנתבע 2 בעדותו: "אמרתי שסולקתי ביד גסה, לא שפוטרתי, שסוגרים בפניך את המשרד במנעול ומאיימים עליך שאם לא תחזיר את הרכב יפנו למשטרה, זה סילוק ולא פיטור. סולקתי מהמשרד, נסגרה בפני הדלת, רון בעצמו שלח SMSים לכל ספקים וכל האנשים שאני לא חלק מהחברה ושאין לפנות אלי בשום נושא, ובנוסף אמר שלא מתכוון לשלם לי משכורת. יותר מברור מזה?" (עמ' 40, שורות 19-24 לפרוטוקול). תימוכין לגרסה זו ניתן למצוא במכתב ב"כ הנתבע 2 שנשלח לתובע 2 ביום 18.2.14 (נספח 7 לתצהיר הנתבעים).

התובעים כופרים בגרסת הנתבעים וטוענים, מצדם, כי הנתבע 2 לא סולק מהחברה אלא עזב באופן חד צדדי ללא הודעה מראש והותיר את התובעים בפני שוקת שבורה. תמיכה לגרסה זו מצויה במכתב ב"כ התובע לב"כ הנתבע מיום 10.4.14.

16. כפי שציינתי לעיל, בהינתן התחייבותו המפורשת של הנתבע 2 היה עליו לפעול על-פיה ובית המשפט לא יתערב בחופש החוזים של הצדדים. כך גם לא שוכנעתי כי הנתבע 2 הצליח להוכיח הסכמות אחרות אשר סותרות את לשונו של ההסכם בין השותפים.

לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שהוצג בפני, לא מצאתי אינדיקציות ראייתיות התומכות בגרסת מי מהצדדים ולהתרשמותי אין סיבה להעדפת אחת מהן על פני רעותה. לפיכך, לא שוכנעתי כי הנתבע 2 הצליח להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו, בשים לב לנטל המונח על כתפיו, באופן שכפות המאזניים נותרו מאוינות.

לאור האמור אני קובע כי הנתבע 2 לא הוכיח קיומו של טעם ממשי המצדיק את הפרת התחייבותו כלפי התובע 2 למתן הודעה מוקדמת של חצי שנה טרם עזיבתו את החברה.

"גזל" לקוחות ופרויקטים אגב שימוש במידע שהיה ברשות התובעת

17. התובעים טוענים בכתב תביעתם כי הנתבעים ניצלו מידע פנימי שיש בידי הנתבע 2 במטרה לגנוב את לקוחותיה של התובעת 1. הנתבעים, מנגד, טוענים כי התובעים לא הוכיחו קיומה של רשימת לקוחות ברת-הגנה.

סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999 מגדיר "סוד מסחרי" כמידע עסקי מכל סוג שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. סעיף 10 לחוק קובע חזקת שימוש בסוד מסחרי בהתקיים שני תנאים: הסוד המסחרי הגיע לידיעת הנתבע או שהיתה לו גישה אליו; המידע שבו משתמש הנתבע דומה דמיון מהותי למידע נושא הסוד המסחרי.

ההלכה הפסוקה הכירה בהגנה על רשימת לקוחות כסוד מסחרי ובלבד שיוכח כי היא מחזיקה "ערך מוסף" מלבד קיבוץ שמות הלקוחות וכי נדרש מאמץ מיוחד לשלם גיבושה כך שקיים יתרון בקבלתה מן המוכן (ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נד(1), 625). במקרה דנן לא זו בלבד שלא הוצגה בפני רשימה סדורה המקבצת שמות של לקוחות קבועים, אלא יותר מכך, התובע 2 אישר בחקירתו כי הקבלנים ששמם צוין בכתב התביעה (פרשקובסקי, שגראווי, קרדן נדל"ן וורד הגליל) אינם לקוחות של התובעת 1 (ראו: עמ' 7, שורה 22; עמ' 11, שורות 3-4; עמ' 13, שורות 5-6; עמ' 14, שורה 3 לפרוטוקול).

לאור האמור אינני רואה בפניית הנתבעים לקבלנים עימם התקשרה התובעת 1 בעבר משום פגיעה בסוד מסחרי ובנסיבות העניין מדובר בידע מקצועי כללי של העוסקים בענף.

18. עם זאת דומה כי מוקד טיעוני התובעים במישור זה מופנה כלפי השימוש הנטען במידע המכונה "LEAD", המופק כפלט מתוך בסיס הנתונים שמספקת תוכנה בשם יפעת פרויקטים, שהתובעת 1 מנויה על שירותיה. התובעים אינם טוענים כי ה- LEAD מהווה סוד מסחרי של התובעת 1, וכפי שאף עולה מחומר הראיות מדובר במידע שנמצא בנחלת כלל המנויים כך שהנתבעים יכולים להשיגו בכוחות עצמם לו היו רוכשים את המנוי ואף ייתכן שניתן היה להגיע לאותו המידע ממקורות אחרים ללא השקעת מאמץ מיוחד. מידע זה מטיבו אינו מידע המוגן על ידי חוק עוולות מסחריות, וברי כי, לא הוכח קיומו של מידע סודי בר הגנה.

19. הגם שלא הוכח כי הנתבע 2 עשה שימוש בסוד מסחרי של התובעת 1, הרי שמעצם תפקידו הוא נחשף לאותו מידע המכונה LEAD, ולפי עמדת התובעים העברת המידע תרמה לקידום חברה מתחרה בה היה לו אינטרס כלכלי. פעולה מעין זו עשויה להיחשב כהפרת של חובת האמון אותה חב הנתבע 2 כלפי החברה שלא לחשוף כל מידע קונפידנציאלי שהגיע לידיעתו במסגרת עבודתו (ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3) 421 (1997)).

הדעת נותנת כי לנתבע 2 היתה נגישות למידע המופק מהתוכנה מתוקף תפקידו בחברה, כשלעובדה זו מתווספת עדותו של הנתבע 3 כי הנתבעת 1 לא רכשה מנוי עבור שירות זה (עמ' 38, שורה 30 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה עשויה להיחשב העברת אינפורמציה שנמסרה לנתבע 2 לצורך ביצוע עבודתו לטובת התובעת 1, לידיעת חברה מתחרה, הפרת חובת אמון או הפרת החובה לנהוג בתום לב (ראו דיון בהמשך).

20. טרם אדרש לבחינת הפן המשפטי יש להקדים ולבדוק האם הוכחה טענת התובעים כי הנתבע 2 העביר מידע שהגיע אליו במסגרת תפקידו אצל התובעת 1 לידיעת הנתבעת 1.

א.     פרויקט אצל הקבלן פרשקובסקי בבאר יעקב

לטענת התובעים, הנתבע 2 נשלח לפרויקט של פרשקובסקי לאסוף תכניות ולראיה הוצג פלט משנת 2013 ובו פרטי הפרויקט שנשלפו מהתוכנה ועל גביו רשומה הערה כי ה- LEAD הועבר לנתבע 2 והוא נשלח לפרויקט (עמ' 7, שורות 17-25 לפרוטוקול). לפי גרסת התובע 2, הערה זו נכתבה על ידי המזכירה של החברה. התובע 2 מוסיף וטוען כי הוא שלח לקבלן פרשקובסקי הצעת מחיר מטעם התובעת 1 אך מסמך זה לא היה בידו. משלא הוצגה בפני הצעת המחיר שנשלחה לפי טענת התובעים לקבלן פרשקובסקי אין בידי לקבל טענה זו, שכן לו היה בנמצא מסמך שכזה הוא היה מוצא דרכו לראיות שהביאו התובעים. כך גם לא מצאתי אחיזה בחומר הראיות לטענתו הנוספת של התובע 2 לפיה מנהל בשם יהודה שעבד בפרויקט של פרשקובסקי המליץ על התובעת 1 (עמ' 7, שורות 19-22, 28-31 לפרוטוקול) ומשכך דינה להידחות.

הנתבע 2 מכחיש את הטענה כי אסף את התכניות לפרויקט של פרשקובסקי עבור התובעת 1 והעבירן לידי הנתבעת 1 לצורך תמחור התכניות. תימוכין לגרסתו מוצא הנתבע 2 בפער הזמנים של כ- 5 חודשים שחלפו בין המועד שבו נאספו התכניות בשנת 2013, לפי גרסת התובעים, לבין המועד שבו הוגשה הצעת המחיר מטעם הנתבעת 1 בחודש יוני 2014 על בסיס אותן תכניות. התובע 2 התבקש בעדותו להסביר את פשר התקופה האמורה, ולדבריו, מדובר בפרויקט שהחל בשנת 2014 והסתיים לקראת סוף שנת 2014 אך לא היה בידו במעמד העדות אסמכתא לאימות גרסה זו (עמ' 8, שורות 29-30, עמ' 9, שורות 7-8 לפרוטוקול).