כמסתבר מן העדויות, הנתבע 2 שימש כדמות מפתח בקשר עם מנהלי הפרויקטים בשטח ולא בכדי הוגדר תפקידו בהסכם השותפים כסמנכ"ל, מפקח ומנהל פרויקטים. כך גם הדעת נותנת כי נושא משרה בעל תפקיד בכיר בחברה הפועל מטעם חברה מתחרה עשוי לעורר אצל אותם קבלנים את התחושה שעזיבת התובעת 1 נבעה ממניעים מסחריים.
יחד עם זאת לא הוצגה בפני ראיה ומשום כך גם לא הוכחה הטענה כי הנתבעים עשו שימוש במוניטין של התובעת 1.
הפרת חובת זהירות וחובת תום הלב
- חובת הזהירות קבועה בסעיף 252 לחוק החברות. התובעים בטיעוניהם לא פירטו מהי חובת הזהירות הקונקרטית שבנסיבות העניין ניתן לייחס לנתבע 2 ואיזה מעשה או מחדל המיוחס לו מהווה הפרה של חובה זו. כך גם לא הובהר איזה נזק הוא תוצאה של הפרת חובת הזהירות.
- בשולי סיכומיו העלה התובע טענה נוספת (במסגרת הערת שוליים) ולפיה פעולותיו של הנתבע 2 עולות כדי הפרת חובות תום הלב וניצול כוחו בחברה לרעה. בהקשר זה מפנים התובעים לסעיף 192 לחוק החברות המעגן את חובתו של בעל מניה לנהוג כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת ולהימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה. טענה זו לא מצאה פירוט במסגרת טיעוניהם של התובעים ולא הובהר מדוע יש לראות בהתנהגותו של הנתבע 2 נעדרת תום לב. כאמור, אין מניעה שבעל מניות מכהן יפעל במסגרת עסק המתחרה עם החברה שבה הוא משמש בעל מניות. אולם מהלך זה יש לבצע בתום לב תוך שמירה על חובת אמון מוגברת בין הצדדים ליחסי העבודה.
עשיית עושר ולא במשפט
- סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 קובע כי מי שקיבל שלא על-פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת ("התעשרות") שבאו לו מאדם אחר, חייב להשיב למזכה את הזכייה. כפי שקבעתי לעיל, התובעים לא הוכיחו כי הנתבעים ניצלו הזדמנויות עסקיות של התובעת 1 ומכאן שלא שוכנעתי בקיומה של התעשרות מצד הנתבעים על חשבון התובעים.
הנתבעת 1 התחרתה בעסקיה של התובעת 1 וייתכן כי אף פגעה בציפייתה לבניית קשרים עם לקוחות פוטנציאליים, אולם לא הוכח כי בפעולותיהם של הנתבעים ננקטו דרכי תחרות פסולות ומשכך הטענה בעניין זה – נדחית.
- עם כל האמור לעיל יושם הדגש כי חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 וחוק החברות תשנ"ט-1999, אינם מוחרגים מסמכות בית הדין לעבודה. הואיל וכך, אם יימצא כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הנתבע 2 לתובעת 1 הרי שעילות תביעה של התובעת 1 המסתמכות על חיקוקים אלו, ככל שהן קשורות עם יחסי עובד מעביד, מסורים הם לסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה (סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969).
- עוד אוסיף כי לאור המסקנות המפורטות לעיל לא הוכחה טענת התובעים כי הנתבעים שידלו את לקוחות התובעת 1 להתקשר עם הנתבעת 1 בדרך העולה כדי עוולת תרמית.