מבחן עוצמת הכפייה מתמקד בשאלת קיומה של חלופה סבירה לכניעה ללחץ:
"המבחן המקובל לבחינת 'עוצמת הכפייה' הוא אם הייתה לצד שעליו הופעל הלחץ חלופה מעשית וסבירה מלבד כניעה ללחץ וכריתת החוזה בהתאם לתנאי הצד השני. במקום שבו קיימת חלופה כזו, לא יהא הצד שהופעל עליו הלחץ זכאי לבטל את החוזה מחמת כפייה, אפילו היה הלחץ בלתי לגיטימי. הדרישה כי עוצמת הכפייה תהיה כזו שלא מותירה כל חלופה אמיתית מחייבת מתקשרים בחוזה להפגין התמודדות פעילה מול לחצים בדרכים העומדות לרשותם – ככל שאלה סבירות ומעשיות. התמודדות זו עשויה להיות כרוכה במאמץ כלשהו מצד מתקשרים בחוזה, ואף על פי כן היא נדרשת. לכן, על דרך הכלל, קיומה של אפשרות לפנות לבתי-משפט לקבלת סעד שוללת כפייה. אף שישנם מקרים שבהם גם פנייה לבית המשפט לא תוכל לשחרר צד מלחץ בלתי לגיטימי המופעל עליו – שאז הפנייה לבית המשפט אינה בגדר חלופה ממשית – אלה הם מקרים חריגים." (ההדגשות שלי-ע.ב.) (ע"א 8688/06 ברודנו נ' עיריית תל אביב, בפסקה 8 (31.1.2010)).
במקרה דנן, גם אם אמנם הפעיל הנריקז לחץ כלכלי בנוגע לתמורה בגין עסקת קמהדע, טענה המוכחשת על ידי הרקולס, ברי כי היתה לסודאי חלופה סבירה לכניעה ללחץ זה. היתה פתוחה בפניו הדרך לעמוד על זכויותיו החוזיות, ככל שאמנם סבר כי אלה עומדות לו, ואף לפנות בנדון לערכאות המשפטיות. ואולם סודאי בחר שלא לעשות כן, וזאת מתוך שיקולים עסקיים ובשל רצונו לשמור על קשרים טובים עם הרקולס. הדברים נאמרו על ידי סודאי במפורש בחקירתו:
"בוא נגדיר כפייה ואונס. אני נמצא בעמדה שאני אחרי שנה וחצי של עבודה וכשאני עובד ב-80%, 90% מהזמן שלי על העסקה (עסקת קמהדע-ע.ב.), אני צריך לשלם משכורות, ובא בן אדם אומר לי: תשמע, במקום 300 תקבל 200, אם אני חושב שזה הוגן? לא. אני אוהב את זה? לא. אבל אני מקבל את זה. זה ביזנס." (ההדגשה שלי-ע.ב.) (עמ' 193 ש' 27 עד עמ' 194 ש' 3).
ובהמשך, בהתייחס לנסיבות שבהן הודיעה הרקולס על ניתוק היחסים עם מרקט–
"ת: מה קרה כשאמרתי "מגיע לי" פעם אחת, הם עשו לי termination, נכון?
ש: כן.
ת: אני לא רציתי שזה יקרה."
(עמ' 194 ש' 24-22).
הנה כי כן, שכרה של מרקט בגין עסקת קמהדע נקבע בהסכמה בין הנריקז לסודאי. לא רק זאת, אלא שסודאי הסכים כי שכרה של מרקט יהיה מוגבל לתקרה של 1% מגובה העסקה (בתוספת אופציות) גם בכל עסקה עתידית שיבצעו הצדדים (ראו עדותו של סודאי בעמ' 147 לפרוטוקול ש' 19-12). לא מן הנמנע כי סודאי הסכים להגבלה כאמור מתוך ציפייה לעתיד, בתקווה כי קשריה של מרקט עם הרקולס יניבו לו רווחים נאים – דבר שלמרבה הצער לא קרה. ואולם הסיכון שהקשר עם הרקולס בסופו של דבר לא יעלה יפה הוא סיכון עסקי שסודאי לקח על עצמו, ושלימים גם התממש.