- מן המקובץ לעיל עולה כי בין הרקולס למרקט התנהל משא ומתן לקראת הסדרה חוזית של יחסיהן העסקיים, שלא הבשיל לכדי הסכם מחייב. על התמורה שקיבלה מרקט בגין עסקת קמהדע הסכימו הצדדים אד-הוק ובעל-פה. טענת מרקט שלפיה תמורה זו נכפתה עליה, תוך הפרת הסכמות קודמות בין הצדדים, היא טענה שבדיעבד שאין לשעות לה. משכך, יש לדחות את דרישתה של מרקט כי ישולם לה שכר נוסף כלשהו בגין עסקת קמהדע.
כאן המקום לציין, כי משהוברר שבין הצדדים לא נכרת הסכם מחייב – ממילא נשמט היסוד מטענתה של הרקולס שלפיה בתי המשפט בישראל חסרי סמכות בינלאומית לדון בתובענה, בשל תניית השיפוט הזר שבטיוטת אוקטובר 2007. כאמור בהחלטתי שניתנה זה מכבר, הרקולס אינה יכולה להישמע בטענה שההסכם שלטענתה לא בא לעולם, כולל תנית שיפוט זר. הסמכות הבינלאומית נתונה לבית משפט זה לנוכח העובדה שיחסי הצדדים כוונו לשוק הישראלי; ומכל מקום, משהותר למרקט, בהסכמת הרקולס, להמציא להרקולס את כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט (על פי תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), במסירה זו קנה בית המשפט את סמכותו לדון בתביעתה ולהחיל עליה את הדין הישראלי.
האם זכאית הרקולס לשכר בגין ניתוק יחסי הצדדים?
- דומה כי יסודה של התובענה דנן הוא במפח הנפש שחש סודאי עם הודעתה של הרקולס על ניתוק היחסים בינה ובין מרקט. בעדותו הרחיב סודאי על אודות המאמצים הניכרים והזמן הרב שהשקיעה מרקט לשם הצלחתו של הקשר העסקי בין השתיים (ראו בסעיפים 26-21 לתצהירו). ואולם אין בעצם השקעתם של משאבים כאמור כדי להוליד למרקט זכות, יש מאין, לפיצוי בגין ניתוק יחסי הצדדים. כפי שהוברר באריכות לעיל, חרף ניסיונות כנים וממושכים מצד שני הצדדים, יחסים אלה לא הבשילו לקשר חוזי מחייב. בנוסף, במשך כשנתיים לא עלה בידה של מרקט להניב להרקולס אף לא עסקה אחת נוספת פרט לעסקת קמהדע – כאשר מלכתחילה מרקט עצמה ציפתה כי במהלך שנת 2007 "תסגור" 4-3 עסקאות עבור הרקולס, ובשנת 2008 12-8 עסקאות נוספות (ראו סעיף 32 לתצהיר סודאי, ונספח 15 לתצהיר). שנת 2008 אף צפנה בחובה תמורות משמעותיות בשוק הפיננסי, ולא לטובה – דבר שהוביל לשינוי מדיניות ההשקעות של הרקולס מחוץ לארצות הברית, ולהעדר תכלית בהמשך יחסיה עם מרקט.
בהעדר הסכם בר תוקף בין הצדדים, ברי כי ההודעה על ניתוק היחסים אינה מהווה הפרת חוזה מצידה של הרקולס ואינה מזכה את מרקט בסעד כלשהו. עם זאת יוסף, כי אפילו הייתי קובעת שלטיוטת אוקטובר 2007 מעמד של חוזה מחייב, הרי שלדרישתה של מרקט לפיצוי בגין ניתוק היחסים אין כל יסוד גם במסמך זה. לכל אורך הדרך הסכימו הצדדים כי שכרה של מרקט ישולם על יסוד הצלחה בלבד, ללא קשר למידת השקעתה של מרקט בסגירת עסקאות, וכך גם צוין מפורשות בטיוטה. לא ברור אפוא על איזה יסוד סומכת מרקט את דרישת הפיצוי; ולא רק זאת, אלא שנראה כי סכום הפיצוי המבוקש הופרח על ידה לחלל האוויר, ללא כל אחיזה בעובדות, ראיות, או תחשיב נזק סדור. די אם אפנה לכך, שבמשך כשנתיים של יחסים עם הרקולס, כל רווחיה של מרקט הסתכמו ב-200,000$ בתוספת אופציות מעסקת קמדע; על הרקע הזה לא ברור מדוע מרקט סבורה כי בשנה השלישית היא היתה משתכרת מיחסי הצדדים סך של 200,000 דולר נוספים ועוד 600,000 ש"ח כמבוקש על ידה.