סופו של דבר, בית המשפט קיבל את הבקשה לעיון חוזר, והורה על הקצאת מניות של החברה לעמותה כמבוקש על ידי המנהל המיוחד בבקשה למתן הוראות. החברה ובעלי מניות הרוב בחברה הגישו ערעור על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, וכן בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה – שהיא הבקשה המונחת לפניי.
- כחודש לאחר ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, עתר המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו מניעה זמני – האוסר על החברה לבצע כל דיספוזיציה בנכסיה עד לאחר שתירשם במרשם החברות הקצאת המניות לעמותה. על פי הנטען בבקשה, חרף האמור בהחלטה בבקשה לעיון חוזר, החברה התחמקה מלפעול להקצאת מניות של החברה לעמותה, ואף ניהלה מגעים עם צדדים שלישיים לביצוע עסקאות בנכסי המקרקעין שבבעלותה. צו המניעה התבקש אפוא מתוך חשש להברחת נכסים על ידי החברה. ביום 5.1.2017 הורה בית המשפט המחוזי (השופט ד' מינץ) על מתן צו מניעה ארעי כמבוקש; בהסכמת הצדדים שניתנה שם, צו זה עודנו בתוקף (להלן: צו המניעה).
הבקשה לעיכוב ביצוע
- המבקשים טוענים כי אם לא תעוכב ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, עלולים להיגרם לחברה נזקים אדירים שמהם לא תוכל להתאושש. ראשית נטען, כי החברה היא חברת מקרקעין, ומשכך הקצאת מניותיה לעמותה עלולה להיתפס על ידי רשויות המס כעסקה במקרקעין, ולגרור חיוב במס בשיעור של עשרות מיליוני שקלים. שנית, לעמותה חובות נטענים לחברה בסך של מיליוני שקלים, והמבקשים חוששים כי לאחר הקצאת המניות תשמוט העמותה את החוב בדרכים שונות. נוסף על כך, המבקשים חוששים כי עם העברת המניות תפעל העמותה להברחת נכסי החברה – ובין היתר תבצע דיספוזיציות בנכסי המקרקעין. ועוד נטען, כי העמותה עלולה להיחשף למידע סודי של החברה, באופן שלא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור. לעומת זאת, לגישתם של המבקשים, עיכוב ביצוע ההחלטה בבקשה לעיון חוזר לא תסב נזק כלשהו לאף אחד מהמשיבים; מה גם שהמבקשים אינם מתנגדים לכך שצו המניעה הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי יוסיף לחול עד להכרעה בערעור.
בהתייחס לסיכויי הערעור, המבקשים טוענים כי מוסדות החברה מעולם לא קיבלו החלטה חוקית בנוגע לאישור המתווה – והמשמעות היא שהחברה לא הסכימה להעברת המניות. לגישת המבקשים, לא ניתן "לדלג" על שלב זה, ולחייב אותה לבצע את ההקצאה רק מכוח דוקטרינת ההשתק. מעבר לזאת, הצו להקצאת המניות שניתן בהחלטה בבקשה לעיון חוזר, שונה מעקרונות המתווה שנדון על ידי הצדדים – ולכן בכל מקרה החברה לא יכולה היתה להסכים להקצאת מניות כאמור. ולבסוף נטען, כי לא ייתכן מצב שבו בתום הדיון בבקשה למתן הוראות, הותיר לעצמו בית המשפט פתח לחזור בו בעתיד מקביעות עובדתיות ומשפטיות שקבע בהחלטתו. לדברי המבקשים, הבקשה למתן הוראות אינה כבקשה לסעד זמני או בקשת ביניים אחרת, במובן זה שבית המשפט רשאי לשוב ולשעות לה במקרה של שינוי נסיבות. לגישתם, עם מתן ההחלטה בבקשה למתן הוראות סיים בית המשפט את מלאכתו, ולו רצה המנהל המיוחד להשיג על קביעותיו ניתן היה לעשות כן אך ורק בדרך של ערעור.