עא 1657/17 קרית טעלז אירוינג סטון שבקרית יערים בע"מ נ' ישיבת טעלז בישראל (ע"ר)

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי (השופט ד' מינץ) מיום 27.11.2016 בתיק פר"ק (מחוזי י-ם) 6314/09, [פורסם בנבו] שעניינה הקצאת מניות של המבקשת מס' 1 (היא החברה כהגדרתה להלן) לידי המשיבה 1 (היא העמותה כהגדרתה להלן). לחלופין עותרים המבקשים לסעד זמני לתקופת הערעור, שימנע מן המשיבים לעשות כל דיספוזיציה במקרקעין שבבעלות המבקשת מס' 1 לאחר הקצאת המניות, וכן כל פעולה תכנונית שיש בה כדי לשנות מייעודם הנוכחי של המקרקעין.

הרקע לבקשה

2. קרית יערים היא מועצה מקומית בפרוזדור ירושלים, שראשיתה בשכונת מגורים חרדית שהוקמה באמצעות כספים שתרם למטרה זו הנדבן אירוינג סטון (להלן: סטון). כוונתו של סטון היתה כי השכונה תשמש כמשכנה של ישיבת "טעלז", שתהגר אליה מקליבלנד שבארצות הברית, וכמקום מגוריהם של התלמידים והצוות. לשם הקמת השכונה ייסד סטון חברה בשם קריית טעלז ארוינג סטון שבקריית יערים בע"מ (להלן: החברה), וכן את עמותת ישיבת טעלז בישראל (להלן: העמותה). אין חולק כי התאגדותן הנפרדת של החברה והעמותה נעשתה משיקולי מס גרידא; ובפועל שני הגופים פעלו יחד, במטרה משותפת להקים קריה חרדית. החברה והעמותה הן בעלים במשותף בנכסי נדל"ן רבים; ובין היתר, עוסקות החברה והעמותה בהקמת פרויקט מגורים בשם "טעלזסטון" במקרקעין שבבעלותן (להלן: פרויקט המגורים). בתוך כך, ביום 17.11.2003 חתמו החברה והעמותה על הסכם למימון פרויקט המגורים עם חברת שיכון עובדים בע"מ (לימים – חברת שיכון ובינוי), שבמסגרתו נרשמו לטובת האחרונה שיעבודים על מקרקעי הפרויקט. יצוין כי במועדים הרלוונטיים לענייננו, ועד לאחרונה, החברה והעמותה נוהלו על ידי אותו מנהל, מר משה סורוצקין (להלן: סורוצקין); ובעלי המניות בחברה, כמו מרבית חברי מוסדות העמותה, היו בני משפחתו של סורוצקין.

בשלב מסוים החליט רשם העמותות לערוך "בדיקת עומק" לעמותה, באמצעות רואה חשבון מבקר. דוח ביקורת שהוגש לרשם ביום 13.8.2007, חשף שורה של ממצאים קשים בנוגע להתנהלות העמותה (פורטו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.10.2010). בין היתר, במשך מספר שנים לא הגישה העמותה דוחות כספיים ולא שילמה את האגרות החלות עליה; כל חברי מוסדות העמותה – ובכללם המנכ"ל (סורוצקין), חברי הוועד, חברי ועדת הביקורת ומורשי החתימה – היו קרובי משפחה, רובם מדרגה ראשונה; ובנוסף, בעוד העמותה קיימה קשרים עסקיים עם החברה, סורוצקין שימש הן כמנכ"ל העמותה והן כמנהל בחברה, ואף החזיק (ועודנו מחזיק) ב-99% ממניותיה. לאחר מספר ארכות שניתנו לעמותה לתיקון הליקויים, ביום 16.9.2009 עתר רשם העמותות לבית המשפט, בבקשה להורות על פירוקה של העמותה; בגדרו של הליך פירוק זה ניתנה ההחלטה על העברת מניות החברה, שעתה מבוקש לעכב את ביצועה.

3. בהחלטה מיום 21.10.2010, ציין בית המשפט המחוזי (השופט ד' מינץ) כי בחלוף שנה מעת הגשת בקשת הפירוק, וחרף ההזדמנויות שניתנו לעמותה לתקן את הליקויים שהתגלו בהתנהלותה, דבר לא נעשה והעמותה עודנה פועלת בניגוד לדין ולהנחיות רשם העמותות. עם זאת, בית המשפט סבר כי אין האמור מחייב נקיטת צעד דרסטי של פירוק, וכי ניתן להסתפק במינוי מנהל מיוחד לעמותה – "שיוכל מצד אחד לחקור את פעולתה ולהגיש את הדוחות החסרים שלה, אך מצד שני יוכל לשמור אותה כ'עסק חי', כדי לשמור על פעילותה השוטפת" (הוא המשיב 2, להלן: המנהל המיוחד). עוד הובהר, כי סמכויותיו של המנהל המיוחד "יהיו כשל מפרק זמני לפי פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, כולל כל סמכויות החקירה הנתונים לו באותה פקודה".

בדוח שהגיש לבית המשפט ביום 16.5.2012, נאמר כי מבדיקות שערך המנהל המיוחד עולה כי החברה הוקמה משיקולי מס בלבד, לצורך רכישת קרקעות עבור העמותה מבלי לשלם מס קניה. בשנת 1970 רכש הרב אליעזר סורוצקין את רוב מניות החברה – לפי ערכן הנקוב; ולאחר מותו עברו המניות בירושה לבני משפחתו. לדברי המנהל המיוחד, "משפחת סורוצקין הפכה לבעלת קרקעות אשר נרכשו מכספי תרומות, שלא בהתאם למטרת רכישת הקרקעות ומבלי ששולמה בגינן תמורה" (ראו סעיפים ז-ט לדוח). משכך, באותו שלב המליץ המנהל המיוחד על הפיכת החברה לחברה לתועלת הציבור, באופן שיאפשר פיקוח על התנהלותה ועל נכסיה.

בהמשך לאמור, שקד המנהל המיוחד על גיבוש מתווה לשיקום והבראת העמותה, שיהיה מוסכם גם על החברה ורשם העמותות (להלן: המתווה). המתווה כלל שורה של נדבכים, ובתמצית הוצע כי החברה תהפוך לחברה לתועלת הציבור ותקנונה יתוקן בהתאם; המנהל המיוחד ימנה דירקטוריון חדש לחברה, שלא יכלול את סורוצקין או מי מילדיו; מניות החברה המוחזקות על ידי סורוצקין ובני משפחתו, ומהוות כ-99% מהון המניות, יועברו לעמותה – בכפוף לכך שההעברה אינה חייבת במס; והמנהל המיוחד ימנה חברי עמותה חדשים, שסורוצקין וילדיו לא יימנו עימם. דרישה אחרונה זו נותרה במחלוקת בין הצדדים: החברה והעמותה היו מוכנות להיעתר למתווה המוסכם, רק בכפוף לכך שישוריין מקום אחד (מתוך ארבעה) בוועד המנהל של העמותה ובדירקטוריון החברה, לנציג ממשפחת סורוצקין (שאינו סורוצקין עצמו או אחד מילדיו). בדיון שנערך במעמד הצדדים, סוגיית שיריון המושבים בהנהלת העמותה והחברה למשפחת סורוצקין הועברה להכרעת בית המשפט; וביום 30.5.2013, הורה בית המשפט המחוזי (השופט ד' מינץ) כדלקמן:

"בכפוף לאמור להלן, אני מאמץ את מתווה שיקום העמותה ושינוי מבנה החברה כפי שפורט בהודעת המנהל המיוחד מיום 28.5.13 (להלן: 'ההודעה').

למשפחת סורוצקין ישוריין 25% מתוך חברי וועד המנהל של העמותה (להלן: 'הוועד') ומתוך דירקטוריון החברה (להלן: 'הדירקטוריון'). שיריון זה יחול אך לגבי בחירתם הראשונה של חברי הוועד ושל חברי הדירקטוריון כמותווה בהודעה, אך הוא לא יחול על בחירת וועד או דירקטוריון חדשים ואין בו כדי למנוע את שינוי הרכב הוועד או הדירקטוריון לאחר סיום תפקידו של המנהל המיוחד והליך זה בבית המשפט.

למרות האמור, ה"ה משה סורוצקין ויוסף סורוצקין, נשותיהם וילדיהם לא יוכלו להיות חברים או לכהן בתפקיד כלשהו בעמותה, או לכהן או לשמש כמנהל או דירקטור בחברה."

4. חרף האמור בהחלטה, יישום המתווה נתקל בקשיים. בין היתר, בעלי המניות בחברה סירבו לקבל החלטה בדבר שינוי מסמכי ההתאגדות של החברה, רישומה במרשם החברות לתועלת הציבור, והעברת מניותיה לידי העמותה. בחלוף הזמן ובהעדר פעולה מצידה של החברה, ביום 19.5.2015 העניק לה רשם העמותות, מיוזמתו ולבקשת המנהל המיוחד, "תעודת התאגדות מתוקנת של חברה לתועלת הציבור". בנוסף, ומשבעלי המניות לא העבירו את מניות החברה לבעלותה של העמותה, ביום 7.12.2015 ביקש המנהל המיוחד מבית המשפט כי יורה על הקצאת מניות לעמותה מתוך הון המניות הרשום של החברה – באופן שלאחר ההקצאה תחזיק העמותה ב-75% מהמניות המוקצות (הן הרגילות והן מניות היסוד), ובני משפחת סורוצקין יחזיקו ב-25% ממניות החברה (הן הרגילות והן מניות היסוד) (להלן: הבקשה למתן הוראות). יושם לב כי מדובר בשינוי מסוים ביחס להוראות המתווה: בעוד שבמתווה נקבע כי בעלי המניות בחברה יעבירו את מניותיהם לעמותה, בשלב זה וכנראה בשל היעדר שיתוף פעולה מצד בעלי המניות בעניין זה, עתר המנהל המיוחד ל"דילול" אחזקותיהם של בעלי המניות באמצעות הקצאת מניות נוספות מכוח החלטת דירקטוריון. עם זאת, הבקשה נסמכה על הוראות המתווה ועל החלטת בית המשפט מיום 30.5.2013. מנגד, עמדת החברה היתה כי מעולם לא התקבלה בחברה החלטה כדין לצורך אישור המתווה, ועל כן חרף החלטת בית המשפט, החברה אינה מחויבת למתווה.

בהחלטה מיום 5.6.2016 הגיע בית המשפט (השופט ע' שחם) לכלל מסקנה, שלא הונחה לפניו תשתית ראייתית מספקת כדי לקבוע כי החברה אישרה כדין את המתווה ולכן אין לראות אותה כמי שהסכימה לאמור בו (להלן: החלטה בבקשה למתן הוראות). וכך נומק בהחלטה:

"נקודת המוצא לדיון היא, כי לא הונח בפניי מסמך המתעד באופן ברור את הסכמת האורגנים המוסמכים של החברה למתווה. הסכמה כאמור לא מתועדת באופן מפורש במתווה עצמו. לא נמסר מסמך חתום על ידי הצדדים למתווה, העשוי לשפוך אור על עניין זה. הגם שמתגובת המנהל המיוחד עולות אינדיקציות אפשריות לכך שעו"ד לנגה ייצג את החברה במו"מ על המתווה, הרי שעל רקע הודעותיו, לא ניתן, על פי התשתית שבפניי, לקבוע ממצא ברור דיו לעניין זה, קל וחומר לעניין הסכמתו בשם החברה למתווה. גם הסכמתו הנטענת של הרב משה סורוצקין למתווה לא הוכחה, הגם שמהודעת עו"ד לנגה עולה כי נכח בדיון. מן הבחינה הנורמטיבית, לא הוכח כי למר סורוצקין לבדו הייתה הסמכות לאשר את המתווה בשם החברה, ומה גם שמדובר בשינוי מבני בעל משמעות. במצב דברים זה, על פי התשתית הקיימת בפניי, לא אוכל לקבוע כי החברה אישרה את המתווה, שכן אישור כאמור לא הוכח במידה מספקת. הואיל ואישור כאמור היה תנאי מתלה להסכמת בעלי המניות למתווה בדיון שבפניי, יוצא כי הסכמה זו לא השתכללה" (בפסקה 19).

בלא לגרוע מהאמור הובהר בהחלטה בבקשה למתן הוראות, שאין בה "כדי למנוע מן המנהל המיוחד לשוב ולפנות לבית המשפט בעניין זה, ככל שיהיה בידו להציג תשתית ראייתית נוספת, העשויה להצדיק דיון נוסף בעניין" (בפסקה 20).

5. ואמנם, ביום 7.7.2016 הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט בקשה לעיון מחדש בהחלטה בבקשה למתן הוראות (להלן: הבקשה לעיון חוזר). הבקשה נסמכה בין היתר על מסמכים חדשים, שלא הוצגו לבית המשפט במסגרת הדיון בבקשה למתן הוראות, ובהם תכתובת שהוחלפה בין המנהל המיוחד לבאי כוחה של החברה במסגרת המשא ומתן בנוגע למתווה. בהחלטתו מיום 27.11.2016 קבע בית המשפט (השופט ד' מינץ) כי "על פניו, יש במסמכים שצורפו לבקשה כדי לשכנע כי החברה נתנה את הסכמתה למתווה באמצעות מייצגיה בהליכים המשפטיים שהתקיימו בבית המשפט ומחוצה לו. דבר זה בא לידי ביטוי כאמור, הן בדיונים שהתקיימו לפני בית המשפט והן בהתכתבות שהתנהלה בין עורכי הדין – המנהל המיוחד מצד אחד ועוה"ד זוסמן ורייסקין מטעם העמותה והחברה מצד שני". עוד נקבע, כי במסגרת הדיונים שהתנהלו בנוגע למתווה בבית המשפט, החברה הציגה "מצג חד משמעי" שלפיו היא מסכימה למתווה – ועתה היא כבולה למצג זה, ומושתקת מלטעון להיעדר הסכמה מצידה. יתרה מזאת, "התנערותה היום מהסכמתה למתווה גדושה בלא מעט חוסר תום לב ומהתלת במנהל המיוחד ובמאמציו להבריא הן את העמותה והן את החברה. בכך אפוא די כדי לכפות על החברה להעביר את מניותיה לעמותה כפי שהוסכם." בסיום ההחלטה צוין עוד: "במקרה זה הואיל ואין חולקין ששני התאגידים קשורים אחד בטבורו של השני, חובותיהם משותפים וכי פירוק אחד מהם יוביל בהכרח לפירוק השני, ובהתחשב במצג שהחברה הציגה במשך שנים, אך מתבקש לכפות על החברה לפעול לפי המתווה" (להלן: ההחלטה בבקשה לעיון חוזר).

סופו של דבר, בית המשפט קיבל את הבקשה לעיון חוזר, והורה על הקצאת מניות של החברה לעמותה כמבוקש על ידי המנהל המיוחד בבקשה למתן הוראות. החברה ובעלי מניות הרוב בחברה הגישו ערעור על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, וכן בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה – שהיא הבקשה המונחת לפניי.

6. כחודש לאחר ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, עתר המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו מניעה זמני – האוסר על החברה לבצע כל דיספוזיציה בנכסיה עד לאחר שתירשם במרשם החברות הקצאת המניות לעמותה. על פי הנטען בבקשה, חרף האמור בהחלטה בבקשה לעיון חוזר, החברה התחמקה מלפעול להקצאת מניות של החברה לעמותה, ואף ניהלה מגעים עם צדדים שלישיים לביצוע עסקאות בנכסי המקרקעין שבבעלותה. צו המניעה התבקש אפוא מתוך חשש להברחת נכסים על ידי החברה. ביום 5.1.2017 הורה בית המשפט המחוזי (השופט ד' מינץ) על מתן צו מניעה ארעי כמבוקש; בהסכמת הצדדים שניתנה שם, צו זה עודנו בתוקף (להלן: צו המניעה).

הבקשה לעיכוב ביצוע

7. המבקשים טוענים כי אם לא תעוכב ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, עלולים להיגרם לחברה נזקים אדירים שמהם לא תוכל להתאושש. ראשית נטען, כי החברה היא חברת מקרקעין, ומשכך הקצאת מניותיה לעמותה עלולה להיתפס על ידי רשויות המס כעסקה במקרקעין, ולגרור חיוב במס בשיעור של עשרות מיליוני שקלים. שנית, לעמותה חובות נטענים לחברה בסך של מיליוני שקלים, והמבקשים חוששים כי לאחר הקצאת המניות תשמוט העמותה את החוב בדרכים שונות. נוסף על כך, המבקשים חוששים כי עם העברת המניות תפעל העמותה להברחת נכסי החברה – ובין היתר תבצע דיספוזיציות בנכסי המקרקעין. ועוד נטען, כי העמותה עלולה להיחשף למידע סודי של החברה, באופן שלא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור. לעומת זאת, לגישתם של המבקשים, עיכוב ביצוע ההחלטה בבקשה לעיון חוזר לא תסב נזק כלשהו לאף אחד מהמשיבים; מה גם שהמבקשים אינם מתנגדים לכך שצו המניעה הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי יוסיף לחול עד להכרעה בערעור.

בהתייחס לסיכויי הערעור, המבקשים טוענים כי מוסדות החברה מעולם לא קיבלו החלטה חוקית בנוגע לאישור המתווה – והמשמעות היא שהחברה לא הסכימה להעברת המניות. לגישת המבקשים, לא ניתן "לדלג" על שלב זה, ולחייב אותה לבצע את ההקצאה רק מכוח דוקטרינת ההשתק. מעבר לזאת, הצו להקצאת המניות שניתן בהחלטה בבקשה לעיון חוזר, שונה מעקרונות המתווה שנדון על ידי הצדדים – ולכן בכל מקרה החברה לא יכולה היתה להסכים להקצאת מניות כאמור. ולבסוף נטען, כי לא ייתכן מצב שבו בתום הדיון בבקשה למתן הוראות, הותיר לעצמו בית המשפט פתח לחזור בו בעתיד מקביעות עובדתיות ומשפטיות שקבע בהחלטתו. לדברי המבקשים, הבקשה למתן הוראות אינה כבקשה לסעד זמני או בקשת ביניים אחרת, במובן זה שבית המשפט רשאי לשוב ולשעות לה במקרה של שינוי נסיבות. לגישתם, עם מתן ההחלטה בבקשה למתן הוראות סיים בית המשפט את מלאכתו, ולו רצה המנהל המיוחד להשיג על קביעותיו ניתן היה לעשות כן אך ורק בדרך של ערעור.

על יסוד האמור עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע ההחלטה בבקשה לעיון חוזר; ולחלופין מבוקש סעד זמני לתקופת הערעור, שימנע מן המשיבים לעשות כל דיספוזיציה במקרקעין שבבעלות החברה, וכן כל פעולה תכנונית שיש בה כדי לשנות מייעודם הנוכחי של המקרקעין.

8. המנהל המיוחד הביע הסכמתו לעיכוב ביצוע ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. עם זאת הוסיף המנהל המיוחד וציין, כי על מנת להבטיח שהחברה לא תבצע כל דיספוזיציה בנכסיה בניגוד לצו המניעה שכבר ניתן, יש להורות לחברה לזמן לכל ישיבת דירקטוריון נציג מטעם ועד העמותה שישתתף באסיפה כמשקיף.