בנוסף למנהל המיוחד, העמותה עצמה הגישה אף היא תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע ולפיה יש לדחות את הבקשה. לגישת העמותה לא רק שסיכויי הערעור נמוכים, אלא שעיכוב הביצוע עלול להסב לה נזק עצום. ראשית, לדברי העמותה התנהלות קלוקלת מצד החברה במסגרת פרויקט המגורים הביאה לכך שרשויות המס הטילו על מקרקעין שבבעלות העמותה עיקולים בגין חוב נטען בהיקף של 36,852,872 ש"ח. בהקשר זה מבהירה העמותה כי שומות המס הן משותפות לחברה ולעמותה, ולא ניתן יהיה לתקנן עד לביצוע הקצאת המניות לעמותה. זאת ועוד. נטען כי פרויקט המגורים הסב לחברה ולעמותה חובות כבדים, וכי העמותה מנסה לקדם עסקה עם צד שלישי לרכישת החובות על מנת להציל את העמותה והחברה מקריסה. ואולם כל עוד שהחברה אינה מבצעת את הקצאת המניות לעמותה, לא ניתן להוציא מהלך כזה אל הפועל. ועוד טוענת העמותה, כי הותרת השליטה בחברה בידי בעלי מניות הרוב מעלה חשש כי בתקופה זו תפעל החברה לסיכול הליכי גבייה המתנהלים נגד בעלי השליטה באופן אישי. לחלופין בלבד מסכימה העמותה למתן הסעד החלופי המבוקש על ידי החברה; קרי: שהעברת המניות לעמותה תושלם, ועם זאת יוטל על העמותה צו האוסר ביצוע דיספוזיציה בנכסי החברה.
הכונס הרשמי, לעומת זאת, אינו מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע (הגם שלגישתו סיכויי הערעור נמוכים); וכמנהל המיוחד, אף הוא סבור שיש להתנות את עיכוב הביצוע בזימון נציג מטעם ועד העמותה לכל ישיבת דירקטוריון של החברה. רשם העמותות, שגם לעמדתו סיכויי הערעור נמוכים, אינו מתנגד לעיכוב ביצוע ההחלטה בבקשה לעיון חוזר – ובלבד שצו המניעה יעמוד בעינו בתקופת הערעור, והחברה תתחייב שלא לבצע כל דיספוזיציה וכל פעולה תכנונית בנכסיה.
דיון והכרעה
- הכלל הוא שאין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצוע פסק דינה של הערכאה הדיונית; בעל דין שזכה במשפטו זכאי לממש את פירות זכייתו מבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 3391/15 גיא נ' פריימן, [פורסם בנבו] בפסקה 6 (1.7.2015); ע"א 3831/14 סולימני נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] בפסקה 6 (2.7.2014)). על מנת לחרוג מכלל זה, שומה על בית משפט להשתכנע בדבר התקיימותם של שני תנאים מצטברים: כי סיכויי הערעור של המבקש טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שאם יתקבל הערעור, ביצוע פסק הדין עלול לגרום למבקש נזק בלתי הפיך או להקשות על השבת המצב לקדמותו (ע"א 9320/16 פלוני נ' רשות מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 5 (2.1.2017); ע"א 8263/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור נ' ארז, [פורסם בנבו] בפסקה 10 (4.1.2017)). היחס בין שני התנאים לעיכוב ביצוע הוא כשל "מקבילית כוחות"; קרי: כאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, ניתן להקל בדרישה שעניינה סיכויי הערעור, ולהיפך. עם זאת, על פי רוב מאזן הנוחות הוא השיקול המכריע בין השניים (ראו: ע"א 620/16 רשות מקרקעי ישראל נ' מזרחי, [פורסם בנבו] בפסקה 6 (27.3.2016)).
- במקרה דנן אין צורך להידרש לסיכויי הערעור, שכן מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים באופן מובהק. הנפקות של הקצאת מניות החברה לעמותה, היא העברה של השליטה בחברה מבעלי המניות בה לידי העמותה. מטבע הדברים, עם קבלת השליטה לידיה תוכל העמותה לעשות בחברה כראות עיניה – ובכלל זה להכתיב את האופן שבו מנהלת החברה את עסקיה, לפעול בנכסיה, ייתכן שאף לשמוט את חובותיה הנטענים של העמותה כלפי החברה, וכיוצא באלה. החשש אפוא להיווצרותם של נזקים בלתי הפיכים לחברה במקרה שבו יתקבל הערעור, הוא ממשי. לא בכדי הן המנהל המיוחד, הן רשם העמותות והן הכונס הרשמי, נתנו את הסכמתם לעיכוב הביצוע המבוקש. לעומת זאת, הנזקים הפוטנציאליים שעליהם מצביעה העמותה בתגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, ניתנים לפיצוי כספי. עם זאת, ועל מנת להבטיח שהחברה מצידה לא תסכל את הוצאתו של המתווה לפועל באמצעות דיספוזיציה בנכסיה – מן הראוי כי צו המניעה שניתן על ידי בית המשפט המחוזי יוסיף לעמוד גם בתקופת הערעור.
סוף דבר
- התוצאה היא שהבקשה מתקבלת, וניתן בזאת צו לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר. בד בבד, צו המניעה מיום 5.1.2017, האוסר על החברה לבצע כל דיספוזיציה בנכסיה, יחול אף הוא בתקופת הערעור. בנסיבות המקרה, אינני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ה' בתמוז התשע"ז (29.6.2017).
| ש ו פ ט ת |
ע' ברון