...
22. לאחר מתן ההחלטה האמורה על ידי ועדת הערר (בערר 54/91ׂ) ניתנה חוות דעת משלימה של עו"ד אלבק, ביום 7.2.1993 המדברת בעד עצמה – העתק חוות הדעת מצ"ב ומסומן "ט". (עמ' 394-393)
בחוות דעת נוספת זו מיום 7/2/1993 כותבת פליאה אלבק:
הנדון: גבעת אהוד
בהמשך לחוות דעתי מספר 15/1390/193 מיום 20.11.90 הוכרזו השטחים שסומנו במפה שצורפה שם, והוגש על כך ערר. בהחלטתה מיום 18/1/93 דחתה ועדת העררים את כל הערר לאחר שהעוררים לא הופיעו והתברר לועדה שהנימוקים לבקשת דחית הדיון, שהיתה בקשת דחיה שלישית של בא כח העוררים. לא היו אמת. הועדה כנראה התרשמה, שהעוררים אינם מעוניינים בעררם, התרשמות שהתחזקה מכך שאותו עורך דין יצג בקשר לאתר אחר עוררים אחרים באותו יום והם כן הופיעו לערר.
בנסיבות אלה מתחזקת הודאות בכך שהשטחים שסומנו במפה שם הם אכן אדמות מדינה או שמי שהיו. בעליהם אכן מכרו אותן למי שמכר בזמנו את הקרקע ליזמים של גבעת אהוד. מכל מקום ניתן להקצות את השטחים כיום לישוב גבעת אהוד בהתאם להחלטת הממשלה.
יצוין שיש במקרה זה התחיבות כלפי יזמי חישוב להקצות להם את השטח אם הערר ידחה, שכן במקור היו כבר עבודות פיתוח של היזמים באתר זה בעקבות הקניה והעבודות הופסקו רק מכיון שרצו לאפשר מיצוי הליכי בדיקת בעלות והכרזה וערר". (עמ' 414 למוצגי התובעת)
הנה כי כן;
--- סוף עמוד 34 ---
- ראיות ברורות על פיהן מקרקעי "גבעת אהוד" הם "רכוש ממשלתי"/"מקרקעי מדינה", אשר בעברם לא היו מקרקעין בבעלות פרטית.
- ראיות ברורות שמצב עובדתי ומשפטי זה, היה ידוע לחברת ברטורא בע"מ לבעלי מניותיה ביניהם יהודה מור ולעו"ד משה גליק אשר ייצג אותם לאורך השנים.
אני דוחה את הניסיון של התובעת להבין החלטת "ועדת השרים להתיישבות" דלעיל ואת חוות הדעת של הגב' פליאה אלבק, כאילו נאמר בה שהקרקע עליה ניתן "האישור העקרוני" להקמת היישוב גבעת אהוד, היא קרקע פרטית.
נהפוך הוא;
נאמר בהחלטת "ועדת השרים לענייני התיישבות", שהאישור שניתן "כפוף לחוות הדעת של מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, בעניין הבעלות על הקרקע".
נאמר בהחלטה זו, שאם יתקבלו האישורים המתאימים והקרקע תוקצה להקמת היישוב, מימון בניית היישוב תהיה מכספי הגרעין המתיישב, ללא כל סיוע ממשלתי: "ישוב מוקם במסגרת בניה פרטית והגרעין המתיישב אינו מבקש סיוע להקמתו מהמוסדות המתיישבים".