יש להצטער על כך שגם פמת"א הסתמכה על המסמך השגוי שניתן על ידי עו"ד יעקב שטיינמץ ולא בדקה בעצמה את הדבר.
בעדותו הצביע עו"ד שטיינמץ, על הגורמים שתרמו לכתיבת מכתבו השגוי:
"ש: עכשיו תראה, ספר לנו, פה יש, המכתבים של עו"ד גליק אליך, ... שאליהם התייחסת, ... הוא נשלח ב-18.1, הוא מתייחס למכתבים לא הרבה זמן קודם, אלא 5.1 ו-9.1. ספר בבקשה לבית המשפט איזה בדיקות, אתה עשית, על מנת לוודא שאתה יכול להוציא אישור כזה, שאומר שהמון אדמה, מאות דונמים, שייכים לבן אדם פרטי ולא למדינה, תספר את הבדיקות בבקשה עשית.
ת: אני לא, לא יכול להגיד בדיוק מה שעשית כי עבר כבר, 20 שנה, אז אני לא יכול להגיד בדיוק מה ש... מה שאני, יכול רק לחשוב, שעשיתי שני דברים, קודם כל ... אני עבדתי עם עו"ד גליק, מאוד מאוד צמוד, הוא היה איתנו כל הזמן, וסמכתי, סמכתי על המילה שלו ושל העורך דין, זה דבר אחד, דבר שני, אני מתאר לעצמי שאחד מהמסמכים האחרונים בתוך התיק, כי אז היה ...תיקים פיזיים, היה החלטה של ועדת חריגים, שגם, אנשים מאוד מאוד מכובדים, שכתבו במפורש שזאת אדמה פרטית בניהול, ברגע שאני, עברתי את הניירות, אחד מאחורה, אחד שתיים שלוש או משהו כזה, הגעתי להחלטה של הועדת חריגים... מה יותר טוב?" (עמ' 291-290)
ממקרא מכתביו של עו"ד משה גליק עולה, שהוא הציג בצורה קטגורית ש"מדובר בקרקע פרטית בניהול ממשלתית אלא באדמת מדינה" תוך שהוא מסתמך על החלטת" ועדת החריגים".
(ראה מכתבו מיום 18/8/1993 ובהמשך מכתביו מיום 5/1/1994, 9/1/1994 (עמ' 254, 261, 262 למוצגי התובעת).
יש להצטער על כך שעו"ד משה גליק, ביודעו את העובדות והמצב המשפטי לאשורו, בחר להסתמך על מסמך שגוי של "ועדת החריגים", במקום להפנות את תשומת לב הגורמים המוסמכים לטעות שבמסמך זה.
--- סוף עמוד 38 ---
חברת ברטורא בע"מ ובעלי מניותיה לרבות יהודה מור, ועו"ד משה גליק ידעו היטב שאין כל הוכחה שמקרקעי גבעת אהוד היו בעברם מקרקעין פרטיים שנרכשו כדין; וכי אין ולא הייתה להם, כל זכות קניין במקרקעין. הם הכירו היטב את חוות הדעת שניתנו בנדון על ידי הגב' פליאה אלבק והכירו את ההליכים השונים שהתקיימו בנוגע למקרקעין אלו. הם ידעו היטב, שכל שקיבלה חברת ברטורא בע"מ הוא: "הסכם הרשאה לתכנון" מקרקעין אלו, שאינו מקנה לה זכויות קניין או אחרות במקרקעין אלו; ושאין כל וודאות שהם יוקצו לה, גם אם יעלה בידה לסיים את הליכי התכנון.