מצטרף אני למסקנות "ועדת העררים":
"6. טענות העוררים בסיכומיהם והתייחסות להן
6.1 כבר בסעיף 9 טוענים העוררים כי העוררת 1 מחזיקה בזכויות שלב ב' בנאמנות עבור משקיעה (אשר, כפי הנראה, עיקרם הם העוררים 2-5). טענה זו חוזרת עוד מספר פעמים. טענה זו מוזרה. לא הוצג בפנינו כל דיווח לרשויות המס לגבי נאמנויות אלה (נמסרו הסברים דחוקים לגבי אי הדיווח לגבי "עסקות בין משקיעי חוץ למשקעי חוץ" תוך התעלמות מדיווחים אחרים). יתרה מזאת, הסכמי ההרשאה אוסרים במפורש על העברת זכויות בהרשאה, אם במישרין או בדרך של העברת מניות מעל 10%.
6.2 בסעיף 10 מונח היסוד לטענה כאילו היה הסכם בעל פה, בין הרשויות לעוררת 1 או ליתר דיוק העורר 6, על פיו העוררים מסרו למדינה קרקע להקמת היישוב לפיד ואילו המדינה התחייבה להקצות להם (ללא תמורה????) את אדמות "שלב ב'",
--- סוף עמוד 42 ---
נציין כבר כאן, כי העוררים לא השיבו לשאלת בית המשפט האם סגן השר מוסמך לחייב המדינה וכן לא הציגו כל מסמך התומך בטענת ההסכם הנ"ל.
6.3 בסעיף 6 לסיכומים ובמקומות רבים בהמשך, כמו בסעיף 19, מציין ב"כ העוררים כי הקרקעות נרכשו על ידי העורר 6 (שמואל ענב, י.פ.). כל אשר הוגש הוא מפה שצורפה לבקשה לרישום ראשון (ממנה חזרו העוררים) ומפה פיסקלית שצרף העד (העורר 6) לתצהירו.
6.4 כבר כאן מתחילים העוררים להסתמך, סלקטיבית, על חוות דעתה של גב' אלבק ז"ל (מיום 17.1.85). כל אשר ניתן ללמוד מחוות הדעת הוא שהאדמות שייתכן ורכשו העוררים הם חלק מהתיאור של גבעת אהוד בתחום הכפר שילתא. וכדבריה: "הנובע מכל האמור לעיל הוא שבחלק מאיתור גבעת אהוד, שהוא באדמות שילתא, יש מקום מסויים להניח שהיזמים היהודים אכן רכשו קרקע" [ההדגשות שלי – ע.ל.].
6.5 כבר בחוות דעת זו מצויין כי כנגד טענות הרכישה בכפר צפא ובשטח ההפקר (שטח מדינת ישראל) יש טענות של רישום בעלויות אחרות (לא של המוכרת הנטענת בתצהירים). קביעה זו של גב' אלבק ז"ל, מחלישה את הטיעון כאילו העוררים מסרו קרקעות אלו למדינה וקיבלו תמורתם את שטח "שלב ב'".
6.6 בסעיף 22 לסיכומים מנסים העוררים לטעון כאילו מר עינב (העורר 6) ויתר על חלק משמעותי מהמקרקעין כדי לזרז הרישום. בדיקה בתוך התצהיר מעלה כי השטח לו טען מר עינב מראש היה בגדול של 1217 דונם ואילו הבקשה לרישום הוגשה על שטח של 1178 דונם "בלבד".