"27. לגבי החלטת ועדת החריגים – הרי שבכל הכבוד לוועדה היא אינה יכולה לקבוע קיומן או מעמדן של זכויות במקרקעין. כעולה מהמסמך עצמו, הישיבה הספציפית בה עוסק המסמך התקיימה בפורום של שני חברים בלבד (ראה סעיף 2(א) למכתב ההחלטות), כאשר אף לא אחד מהם הוא נציג הממונה (למיטב הבנתי, האחד היה סא"ל בלומנטל והשני נציג משרד הביטחון).
אין לקשור בין העובדה כי ניתנה החלטה לתת הרשאה לתכנון (וכזו אכן ניתנה), לבין העובדות שעמדו בבסיס החלטה זו, אך הן שגויות. אבהיר, כי אין זה אומר כי אם היו ידועות העובדות לאשורן לא היתה ניתנת הרשאה שכזו, אולם אין במילים אלה כדי לשנות את סטאטוס המקרקעין, בו דובר כה רבות לפני כן."
(הדגשה שלי, י.פ.)
למותר לציין, שהמסמכים השגויים המפורטים לעיל, אינם יכולים להקנות זכויות במקרקעין שאינן קיימות. בוודאי, כאשר מקבל מסמכים אלו ו/או הטוען לזכויות אלו, יודע את העובדות לאשורן. קרי, שאין לו זכויות קנין כלשהן במקרקעין אלו; שהאמור במסמכים אלו שגוי; וכל שקיבל הוא "הסכם הרשאה לתכנון" (שפג תוקפו), שאינו מאפשר לו ואף אוסר עליו להעביר זכויות כלשהן במקרקעין אלו, לאחרים.
--- סוף עמוד 41 ---
אין לי כל ספק שעו"ד משה גליק, אשר היה מעורה היטב בנוהל אישור ורישום זכויות במקרקעין באזור יהודה ושומרון, ידע היטב, ש"ועדת החריגים" אינה מוסמכת לקבוע את טיבן של הזכויות במקרקעין. ברי לי שהוא הבין היטב, שהחלטת "ועדת החריגים" כפי כותרת ההחלטה – "הרשאה לתכנון –גבעת אהוד" – נועדה למטרה זו בלבד, כפי שגם נאמר בה: "מאושר לתת הרשאה לתכנון".
עו"ד משה גליק אשר לאורך השנים ייצג את חברת ברטורא בע"מ ובעלי מניותיה גם ידע, שאין להם זכויות קניין במקרקעין אלו.
אני קובע חד-משמעית, שחברת ברטורא בע"מ, בעלי מניותיה, ביניהם יהודה מור, ידעו היטב את המצב העובדתי והמשפטי לאשורו, קרי, שמדובר במקרקעין שהם "רכוש ממשלתי"/"מקרקעי מדינה"; שבעברם לא היו מקרקעין פרטיים; וכי הם לא הוטעו לחשוב אחרת, מהמסמכים הבודדים השגויים.
זה המקום לשוב ולומר, שגם אם היו טועים לחשוב חברת ברטורא בע"מ, בעליה מניותיה ביניהם יהודה מור, שמדובר ב"מקרקעין פרטיים בניהול ממשלתי" (ואיני חושב כך), אסור היה להם להעביר זכויות כלשהן במקרקעין אלו לאחרים. כבר נאמר, שעם הכרזת מקרקעין פרטיים ל"רכוש ממשלתי"/"מקרקעי מדינה", מאבד הבעלים הקודם של המקרקעין את זכויותיו במקרקעין אלו והן עוברות בשלמות לבעלות מדינת ישראל. קרי, בכל מקרה, יהודה מור, לא יכול היה למכור זכויות כלשהן במקרקעין אלו לאחרים.