הוא גם ידע, שלחברת ברטורא בע"מ וליהודה מור, אין זכויות קניין במקרקעין אלו, אותן ניתן להקנות ו/או להעביר לאחרים.
הוא גם ידע, ש"הסכם הרשאה לתכנון", אוסר במפורש העברת זכויות כלשהן לאחרים; וכי גם אין כל וודאות שיוקצו בכלל זכויות לבנייה במקרקעין אלו; וכי אין כל וודאות שאם יוקצו זכויות כלשהן, חברת ברטורא בע"מ תקבל אותן.
--- סוף עמוד 52 ---
הוא גם ידע, שהמידע על הזכויות במקרקעי אזור יהודה ושומרון מצוי ברישומים המופיעים ב"טאבו" במינהל האזרחי; וכי רק המנהל האזרחי – הממונה על הרכוש הממשלתי ביהודה ושומרון – הוא המוסמך לאשר קיומן של זכויות באזור זה, וטיבן.
את אלו, כדבריו, הוא למד מעו"ד משה גליק החל משנת 1996:
"ת: ומאז ובמשך כארבע, חמש שנים, פעלנו כתף אל כתף. לעו"ד גליק מבחינתי היו שני תפקידים, אחד הוא היה מורה שלי. אני למדתי ממנו, ישבתי איתו שעות ארוכות כמו שאמרתי, כמו שהעדתי קודם ולמדתי ממנו אודות שיטת המשפט יהודה ושמרון, ... איך נעשות עסקאות ביהודה ושומרון, איך נרשמות עסקאות ביהודה ושומרון"
(עמ' 324)
הוא גם ידע, שעו"ד משה גליק לא הוסמך וגם לא קיבל מנדט, לנהל את רישום הזכויות באזור יהודה ושומרון; וכי הרישומים המצויים אצל עו"ד משה גליק, הם לכל היותר רישומים בלתי מחייבים, של רוכשי זכויות במקרקעין אשר ניתן לגביהם חוזה פיתוח והם הוקצו לבנייה, מה שלא התקיים במקרה הנדון; וכי בכל מקרה הם אינם תחליף לרישומים המתנהלים במנהל האזרחי, על ידי "הממונה על הרכוש הממשלתי ביהודה ושומרון" והרשומים ב"טאבו".
בדברי הסיכום כותב עו"ד אסף שטרן:
"15. מדובר בטענות חסרות בסיס ; בר טורא אינה "חברה משכנת" ביחס לשלב ב' אשר כלל לא ניתן לגבי חוזה פיתוח, ולכן לא ניתן למכור במסגרתו זכויות כלשהן, וכפועל יוצא א לא ניתן לנהל בעניינו מרשם של "חברה משכנת". על זאת נוסיף, כי גליק אינו מנהל את מרשם המקרקעין, אף לא בקשר לזכויותיה של בר-טורא בהם. הזכויות במקרקעין באיו"ש מנוהלות על ידי הממונה ועל ידי רשם המקרקעין. לכל היותר, גליק, מכוח תפקידו בבר-טורא, מנהל את זכויות הנהנים שלה.