3.1 במקרה דנן, הזכויות בהן החזיק העורר מספר 1 הן, כאמור, זכויות מכוח הסכם הרשאה לתכנון...
...
3.4 במקרה הנדון, הסכם ההרשאה שנחתם בין הממונה (שזהה במעמדו, לענייננו לפחות, למעמד מינהל מקרקעי ישראל בהסכמים דומים בתוך תחומי "הקו הירוק") לבין ברטורא, הינו הסכם למתן הרשאה לתכנון בלבד, ללא כל התחייבות לחתום על הסכם פיתוח עם סיומו של שלב התכנון, וללא שנלווית לו זכות לקבל זכות במקרקעין. ההפך הוא הנכון: הסכם ההרשאה במקרה הנדון מותיר בידי הממונה את מלוא החופש ושיקול הדעת, אם לחתום עם ברטורא על הסכם פיתוח אם לאו (ראה את סעיפים 7 ו-8 שהם כסכינים חדות וחד-משמעיות לענין זה)." (עמ' 184 למוצגי התובעת)
(הדגשות שלי, י.פ.)
ניסיונו של עו"ד איתי גפן - במהלך העדות - לעשות הבחנה בין "סטטוס הקרקע וזהות טיב הזכויות? זהות בעל הזכויות וטיב הזכויות", לא היה משכנע.
הנה כי כן, ראיות והוכחות חד-משמעיות שכל הצדדים המעורבים ב"עסקת המכר" וב"חוזה" - חברת ברטורא בע"מ, יהודה ורות מור, התובעת, משה ברודשנדל, עו"ד משה גליק, עו"ד יעקב דנאי ועו"ד איתי גפן - ידעו את העובדות לאשורן; וכי הם לא הסתמכו ולא הוטעו מהמסמך השגוי של "ועדת החריגים" וממכתבו השגוי של עו"ד שטיינמץ (5 שנים !! לפני ביצוע "עסקת המכר").
ברי לי, שהתובעת ידעה היטב שהזכויות הבלעדיות אותן היא רכשה, הן אלו הנובעות מ"הסכם ההרשאה לתכנון" שניתן לחברת ברטורא בע"מ.
תקוותם המשותפת של הצדדים ל"חוזה", שהייתה יסוד מהותי בו - "תנאי מתלה" להתקיימותו - שברבות הימים, יושלמו הליכי התכנון של מקרקעין אלו, יתקבלו האישורים הדרושים להקצאת המקרקעין לבניה; וכי המקרקעין יוקצו לחברת ברטורא בע"מ, באותם תנאים בהם הוקצו מקרקעי גבעת אהוד שלב א', תנאים שבהם אדון עוד בהמשך.
על כן, לא ביטלה התובעת את "חוזה המכר" עם קבלת מכתבה של הגב' חנה ג'אנו מיום 3/7/2005 בו נאמר: ש"שלב ב' של גבעת אהוד – הינן אדמות מדינה מוכרזות ומעולם לא דובר על קרקע בניהול".
--- סוף עמוד 67 ---
על כן, הייתה התובעת שותפה – כבעלת מניות בחברת ברטורא בע"מ – בערר 26/05 אותו הגישה חברת ברטורא בע"מ נגד הממונה על הרכוש הממשלתי באזור יהודה ושומרון, ורק לאחר שהערר נדחה - ביום 29/12/2011 - והיה ברור ש"התנאי המתלה" לא התקיים, הוגשה ביום 1/7/2012 תביעה זו לבית המשפט ובה העתירה ל"הצהיר כי ההסכמים בין התובעת לבין המוכרים מבוטלים".