ש: ובסופו של דבר זה נרשם על שם, רוכשים? שלב א' ...
--- סוף עמוד 71 ---
ת: כן, זאת אומרת היות וזה נבנה, תהליך הולך ... ברגע שבתים נבנים, יש הפנייה לממונה, הממונה ... מנפיק הסכמי חכירה לכל רוכש ורוכש, ובזה בעצם מסתיים הנושא של רישום הזכויות, כך זה בוצע בשלב א' בשלמותו, עד סופו. לגבי של ב', הייתה, התפתחות הייתה, אחרת לגמרי, בעוד שהיזמים, קרי 'ברטורה', והחברות המכבים והחשמונאים היו בטוחים ששלב ב' יהיה בדיוק כמו שלב א', כי לא הייתה שום סיבה שזה לא יהיה כך, כן? ... מה שקרה הוא שבניגוד להצהרות בכתב ובעל פה של הממונה, ... שכתב ואמר והתנהל והתנהג, כאילו מדובר בשלב ב' גם כקרקע פרטית בניהול ממשלתי, בשנת 2005, קיבלנו לראשונה מכתב, בחתימתה של הגברת חנה ג'אנו, זו שהייתה מנהלת מחלקת החוזים אצל הממונה, שבו היא... מודיעה לנו שמדובר באדמת מדינה, ושצריך לשלם עבורה תמורה לממונה. אגב גם באותו מכתב לא דובר, על אפשרות שזה יוצע למכרז היה ברור, ... יוקצה לחברת 'ברטורה', אלא, פעם ראשונה דרשו מאיתנו תשלום, עבור הקרקע, אגב בשלב א' לא דרשו תשלום ולא שולם להם כלום, מפני שזו הייתה קרקע פרטית בניהול ממשלתי לפי גם הגדרתם. הרגע שהם, קיבלנו את המכתב הזה, הוגש ערר לועדת העררים הצבאית, שהיא בעצם הגוף השיפוטי העליון ביהודה ושומרון, ..." (עמ' 29-28)
בעדותו חזר והדגיש עו"ד איתי גפן את הנחות יסוד אלו ל"חוזה":
"ת: ... אגב באותה עת גם הייתי בשטח, הייתי גם בגבעת אהוד, עמדתי בשטח ראיתי את השטח של גבעת אהוד א' שכבר היה בשלבי פיתוח ובינוי מואצים. ראיתי את הגבעה, גבעת הטרשים של גבעת אהוד ב'. ראיתי את זה בעין. אני רוצה להדגיש החוזה המקורי היה בגין 1,200 דונם. אין הבדל ולא היה הבדל וכיום גם להבנתי לא צריך להיות הבדל בין הזכויות, בין סטאטוס הזכויות בגבעת אהוד א' לגבעת אהוד ב' אותם אלף, זו חטיבה אחת של 1,200 דונם..." (עמ' 319)
"כב' השופט: מה הייתה ההערכה שלכם כפי שהציג לך את זה מר גליק וכפי שהציגה לך את זה, כפי שהציג את זה המוכר זאת אומרת מי שייצג את המוכר, מה הייתה הערכה שלכם של שני הצדדים שהחוזה יתממש או לא יתממש?