דא עקא, שאף אחד מ"התנאים המתלים" דלעיל - לא התמלא/התקיים.
--- סוף עמוד 73 ---
- "הסכם ההרשאה לתכנון" שניתן לחברת ברטורא בע"מ - לא הוארך ותוקפו פג בשנת 2006.
- הליכי התכנון על-פי חוק התכנון והבנייה - לא הסתיימו.
- לא התקבלו האישורים של גורמי השלטון להקצאת המקרקעין למאן דהוא.
- הנחת היסוד המשותפת של שני הצדדים שמקרקעין אלו, יוקצו לבניה לחברת ברטורא בע"מ ובעלי מניותיה, באותם תנאים בהם הוקצו מקרקעי גבעת אהוד שלב א', קרי, בתנאי קרקע שהיא "רכוש ממשלתי"/"מקרקעי מדינה", אשר בעברם היו מקרקעין פרטיים, הייתה שגויה לחלוטין. לא רק שמקרקעין אלו לא הוקצו כלל לחברת ברטורא בע"מ, אלא שגם אם יוקצו בעתיד לחברה זו, תנאי ההקצאה יהיו כתנאי מקרקעין שהם "רכוש ממשלתי"/"מקרקעי מדינה" אשר התמורה עבורם תהיה כפי שווים הריאלי המלא, ולא כפי הנחת היסוד המשותפת של שני הצדדים, שמקרקעין אלו יוקצו לחברת ברטורא בע"מ ולבעלי מניותיה, ביניהם התובעת, באותם תנאים בהם הוקצו מקרקעי גבעת אהוד שלב א', קרי, תמורת תשלום דמי ניהול בלבד.
הנחת יסוד זו, הייתה שגויה מלכתחילה.
מצבם העובדתי והמשפטי של מקרקעי גבעת אהוד שלב א' שונה לחלוטין ממצבם של מקרקעי גבעת אהוד שלב ב'.
מקרקעי שלב א', הם בבעלות מדינת ישראל ורשומים כך ב"טאבו".
מקרקעי שלב א', הוקצו לבנייה, לאחר ששלב התכנון הסתיים, התקבלו האישורים של גורמי השלטון להקצאתם, וניתן לגביהם "חוזה פיתוח".
בנתונים אלו, הקצאת מקרקעין אלו לרוכשי הזכויות הייתה אמורה להיות בתמורה מלאה. קרי, בהתאם לשווים הריאלי.
דא עקא, שב"חוזה הפיתוח" נרשם בטעות: "קרקע פרטית בניהול", הגם שמדובר בקרקע שאינה כזו, אלא קרקע שהיא "רכוש ממשלתי"/"מקרקעי מדינה", בבעלות מלאה של מדינת ישראל, רשומה ב"טאבו" ככזו, שלא הייתה בעברה קרקע פרטית.
טעות זו אומנם תוקנה, אך הוחלט לאפשר לרוכשים אשר הוכיחו שרכשו זכויות במקרקעין אלו בהסתמך על הטעות ב"חוזה פיתוח" זה טרם תיקונו, ליהנות מתנאי רכישה של "קרקע פרטית בניהול".
מי שלא הצליח להוכיח הסתמכות זו, שילם את מלוא השווי הריאלי של המקרקעין.