--- סוף עמוד 75 ---
לאותו אדם שממנו הוא קנה", ולכן בנסיבות הקיימות שהוא מראה לנו הסתמכות, הוא הראה לנו: "הסתמכתי על החוזה", אמרנו לא נגבה ממנו כסף, להבדיל מהמקרה פה, שאמנו להם: "אם הייתם מראים לנו הסתמכות, על הטעות שלנו..." עוד פעם אני חוזר אם היו מראים לי הסתמכות על טעות שלנו שאומרת להם הקרקע זה, אז היה מה לדבר, לא הראו לנו, ולכן המקרה הזה שונה לחלוטין.
עד: גם בחוזה רכישה לא כתוב." (עמ' 304-303)
בענייננו, "הסכם ההרשאה לתכנון" אותו קיבלה חברת ברטורא בע"מ, תאם את מצבם העובדתי והמשפטי הנכון של המקרקעין, קרי, "הסכם הרשאה לתכנון" מקרקעין שהם "רכוש ממשלתי"/ "מקרקעי מדינה", אשר קודם להכרזתם ככאלו, לא היו קרקעות פרטיות.
"הסכם ההרשאה לתכנון" המקרקעין אותו קיבלה חברת ברטורא בע"מ, לא אפשר לה ו/או לבעלי מניותיה ואף אסר עליהם, להעביר זכויות כלשהן במקרקעין אלו לאחרים.
בענייננו, הליכי התכנון של מקרקעי גבעת אהוד שלב ב' טרם הסתיימו.
בענייננו, לא הייתה הקצאה של המקרקעין לחברת ברטורא בע"מ ו/או למאן דהוא, אין "חוזה פיתוח" ואף לא התקבל אישור גורמי השלטון המוסמכים להקצאת מקרקעין אלו.
מכאן, שהתקווה והמחשבה של שני הצדדים – שהייתה יסוד ושיקול מהותי בהתקשרות בין הצדדים ובמחיר העסקה, שהם יוכלו להסתמך על התקדים של שלב א' - הייתה לא מבוססת ושגויה לחלוטין.
האמור אף מצא את ביטויו אף בהחלטת "ועדת העררים" בערר 26/05:
"6.13 הממונה ועובדיו רואים בשלב א' קרקע פרטית בניהול ממשלתי
6.13.1 טענה זו, על פרטיה, כמו הטענות לגבי התנהלות הממונה לחזרה מההסכמות לגבי שלב א' אינן רלבנטיות לשלב ב'. כך הדבר לגבי הניסיון להתלות בערר 5/05 וחוו"ד עו"ד ביבר אשר כולם נוגעים לשלב א' בלבד.
6.13.2 בשלב א' היתה הקצאה, ולא רק הרשאה לתכנון. היו הסכמים ברורים בכתב והיתה הסתמכות בפועל של היזם, משקיעים והמשתכנים במקום (כולל רישום משכנתאות אצל הממונה). לא כך הדבר לגבי שלב ב'.
--- סוף עמוד 76 ---
6.13.3 הניסיון, החוזר ונשנה, לקשור בין התחייבויות והסתמכויות לגבי שלב א' לאלו של שלב ב' (נשוא הערר) אינו במקומו הן מהנימוקים דלעיל... אשר היוותה הבסיס להחלטת ועדת הערר ולחוות דעת ע"ד ביבר.