כב' השופט: אישורים". (עמ' 134)
...
ש: עכשיו אתה גם כן לא בדקת בעצמך את הנושא הכספי סמכת על משה,
ת: לא. ברודשנדל, כן." (עמ' 150)
"ש: סמכת על מה שהוא אמר לך בנושא הכספי, מה שהוא אומר לך זה בסדר מבחינתך?
ת: כן.
ש: אתה בעצמך לא בדקת את זה?
ת: בדקתי, לא בדקתי את זה אבל כשדיברתי עם רובין הוא ידע את המחיר ואמרתי זה מחיר נורמאלי? הוא אמר לי תשמע זה השוק של הדברים האלה." (עמ' 150)
עו"ד משה גליק, אשר היה מעורה ומעורב בעסקאות השונות שנעשו ביהודה ושומרון ובגבעת אהוד, ומעורב גם "בעסקת המכר" הנדונה אישר שמחיר העסקה שיקף את ערכם הריאלי של המקרקעין:
"עו"ד פישמן: יש טענה, שקנינו סיכוי, הימור, חלומות באספמיה, כאילו, מה שנקרא כמו קידוח נפט, high risk, אתה משקיע הרבה, ואולי תקבל פי 100. אז אני רוצה לשאול את מי שהתעסק בעסקאות אם הוא יכול להביע דעה על המחיר, מחיר ריאלי לא ריאלי, גבוה?
כב' השופט: ... העסקאות היו ריאליות?
עד: ריאליות לחלוטין.
כב' השופט: ...האם העסקאות היו ריאליות, ... לפי שווי הקרקע,... או שהן גילמו בתוכן סיכון שהעסקה לא תצא לפועל?
עד: אני מוכרח לומר לאדוני שב-99, לא ראינו שום סיכון.
ש: אוקי.
ת: מוכרחים לומר את זה.
--- סוף עמוד 79 ---
ש: אז המחיר היה ריאלי או לא? תאמר.
ת: ריאלי, לכן המחיר היה ריאלי." (הדגשה שלי, י.פ.) (עמ' 48-47)
מעדיף אני את דבריהם של משה ברודשנדל, גבריאל גומינר ועו"ד משה גליק על פני דברי עו"ד איתי גפן (ממשרד עו"ד גורניצקי ושות' – הנתבע 8) ושל עו"ד יעקב דנאי, אשר ייצג את יהודה ורות מור ב"עסקת המכר".
לא שוכנעתי, שהתמורה החוזית ששולמה, ביטאה סיכון כלשהו.
יתכן שמחיר מקרקעי גבעת אהוד בשלב א' - שכבר היו מעובדים, מפותחים ומאוכלסים - היה שונה וגבוה ממחיר מקרקעי שלב ב', אשר היו עדיין "אדמת טרשים" ובהליכי תכנון ופיתוח.