עם זאת, לא הוכח בפני שהתמורה החוזית לא שיקפה את ערכם הריאלי של המקרקעין במצבם זה.
לא הוצגה בפני חוות דעת שמאי, התומכת את טענת ההגנה של הנתבעים.
היות ומדובר בטענת הגנה מרכזית ועיקרית של הנתבעים, על הנתבעים היה הנטל להוכיחה, והם לא עמדו בו.
אוסיף ואומר;
שני הצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין ב"עסקת מכר" זו.
בטרם החתימה על "חוזה המכר" החליפו הצדדים ביניהם, לא מעט טיוטות, אשר נשלחו גם להערותיו של עו"ד משה גליק.
אם היה ממש בטיעון זה של הנתבעים, אין לי כל ספק שהטענה על פיה מחיר העסקה מבטא סיכון כלשהו, הייתה מוצאת את ביטויה ב"חוזה המכר".
--- סוף עמוד 80 ---
נהפוך הוא;
"בחוזה" מצהיר יהודה מור קטגורית:
"הואיל - והמוכר מצהיר כי הינו בעל הזכויות הבלעדי בזכויות הנמכרות..."; שהן "חופשיות, משוחררות ונקיות מכל... זכויות צד שלישי כלשהן אחרות" ו-"כי לא ידוע לו על כל הגבלה או מגבלה בדין או בחוזה בישראל או מחוצה לה על העברתן של הזכויות הנמכרות לקונה עפ"י חוזה זה"; ו"כי אין מבחינתו ולא ידוע לו על כל מניעה חוקית, חוזית, מסחרית ו/או כלכלית ו/או אחרת כלשהי (בין בחוזה ובין בדין, בישראל או מחוצה לה), להתקשרותו בחוזה זה ולמילוי הוראותיו במלואן, במועדן ובמדויק"; וכי מובהר, כי הוראות סעיף זה הינן בבחינת הוראות יסודיות ועיקריות והפרת אחת או יותר מהן, תחשב כהפרה יסודית של חוזה זה." (מוצג 4 למוצגי התובעת)
הצהרות אלו ב"חוזה" של יהודה מור, תומכות את המסקנה, ששני הצדדים ל"חוזה" ובעיקר המוכר יהודה מור היו בטוחים שבסופו של יום יוקצו הזכויות במקרקעין לחברת ברטורא בע"מ ובעלי מניותיה, ועל כן ניתן למכור כבר עתה את המניות והזכויות הנטענות במקרקעין אלו לצד שלישי/התובעת, הגם שבשלב זה – במועד כריתת ה"חוזה" – אין לו עדיין כל זכויות במקרקעין; והגם ש"הסכם ההרשאה לתכנון" (שלא היה בתוקף באותו מועד) לא הקנה את הזכות ואף אסר על חברת ברטורא בע"מ, וכפועל יוצא על בעלי מניותיה, להעביר זכויות כלשהן לאחרים.
על כן וכפועל יוצא, מחיר "עסקת המכר" שיקף את ערכם הריאלי של המקרקעין.
זאת ועוד;
"חוזה המכר" עניינו, לא רק ברכישת מניות, אלא גם ברכישת זכויות נטענות במקרקעין.