משנקבע, שבעקבות ביטול "חוזה המכר" יש להשיב את כספי התמורה לתובעת (כנגד השבת המניות שנמכרו) על נתבעים/יורשים אלו מוטל החיוב לעשות כן.
9. התיישנות
לטענת הנתבעים/היורשים, "הסכם המכר" נחתם ביום 18/3/1999 וכפי העולה מערר מס שבח, במועד חתימת ההסכם ידעה התובעת את העובדות לאשורן והחלטת "ועדת העררים", לא חידשה דבר מעבר למה שהיה ידוע לתובעת במועד חתימת "הסכם המכר"; וכי ממועד זה יש למנות את תקופת ההתיישנות.
לטענתם, היות והתביעה הוגשה ביום 1/7/2012 - התיישנה התביעה.
אני דוחה טיעון זה.
עסקינן ב"חוזה" ובו "תנאים מתלים", אשר שני הצדדים קיוו להתקיימותם.
בספרה "דיני חוזים" כותבת המלומדת פרופ' גבריאלה שלו:
"ג. תוקפו של חוזה על תנאי
שתי נקודות-זמן עיקריות בחייו של חוזה על-תנאי. האחת – רגע כריתת החוזה; האחרת – רגע התקיימות התנאי. מרגע כריתתו של חוזה על-תנאי מתלה ועד התרחשות התנאי יש לחוזה נפקות מלאה, אולם ההתחייבויות המעשיות הנובעות ממנו טרם נכנסו לכלל פעולה. אשר על כן, בתקופת-הביניים, בין כריתת החוזה ובין התקיימות התנאי המתלה, אי-אפשר לתבוע אכיפת החוזה או פיצויים בגין הפרתו. עם התקיימות התנאי – או אי-התקיימותו – נקבע גורל ההתחייבויות האופרטיביות של החוזה."
(עמ' 334-333, ראה גם עמ' 342-341)
בענייננו, "הסכם ההרשאה לתכנון", אותו קיבלה חברת ברטורא בע"מ, תוקפו פג רק בשנת 2006.
ממועד זה ועד הגשת התביעה, טרם חלפה תקופת ההתיישנות.
--- סוף עמוד 93 ---
זאת ועוד;
גם לאחר שפג תוקפו של "הסכם הרשאה לתכנון", שני הצדדים עדיין קיוו, שבאמצעות הגשת ערר ל"וועדת העררים", "הסכם ההרשאה לתכנון" יוארך, ובהמשך יתמלאו "התנאים המתלים".
בעת הגשת הערר על ידי חברת ברטורא בע"מ, הייתה התובעת בעלת מניות בחברת ברטורא בע"מ, הן המניות אותן מכר יהודה מור לתובעת.
הזכויות נשוא "הסכם ההרשאה לתכנון" אותו ביקשה להאריך חברת ברטורא בע"מ, הן הזכויות הנטענות במקרקעין אותן מכר יהודה מור לתובעת, באמצעות רות מור.
קרי, לשני הצדדים היה אינטרס בערר זה.
ביום 29/12/2011 ניתנה החלטת ועדת העררים אשר לא רק שלא האריכה את "הסכם ההרשאה לתכנון", אלא גם קבעה: שלחברת ברטורא בע"מ וליהודה מור, אין זכויות קניין במקרקעין גבעת אהוד שלב ב'; וכי מדובר במקרקעין שהם "רכוש ממשלתי"/ "מקרקעי מדינה", אשר בעברם, לא היו קרקע פרטית.