ב. לטעמי תוצאה זו התחייבה בנסיבות, ועם זאת אינה רצויה במבט כולל; היא מרבה התדיינות נוספת, שלהלכה עלולה לשוב ולהגיע לפתחנו. אין בכך כדי להביע דעה על החלטה אפשרית של משרד הבריאות לחזור לימים מקדם ולשוב וליתן בעצמו את השירות. כשלעצמי סבורני, ולא בהכרח בשל נוסטלגיה למוסד הישן והטוב של אחות בית הספר שליוה את בני דורי דור רעייתי ודור בנותי בעת הלימודים, אלא כיון שישנו ספק אם שירות מעין זה צריך להיות מופרט מטבעו. בדנ"פ 10987/07 ברק כהן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] נזדמן לי לומר בפסקה י"א לחוות דעתי כי "אכן, היה לרעיון ההפרטה צד חיובי – הקטנת השירות הציבורי, ייעול השירותים הניתנים לציבור תוך תחרות, ובסופו של יום אולי הקטנתם של ההוצאה הציבורית. אך לצד אותן מעלות טובות שלהפרטה עלינו, נגלו כאמור גם חסרונות, העלולים להתבטא – בין השאר – במישור הערכי, מישור הזכויות". אכן, לא כל תחום דומה למשנהו ובודאי אין לומר כי אין מקום להפרטות כאלה או אחרות, אך המכרז נשוא ענייננו מזכיר (סעיף 3.2) את אחריות משרד הבריאות לשירותי רפואה לתלמידים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994 (ראו סעיף 34 במכרז, המקנה למשרד זכויות באשר לביטולו), ובאת כוח המדינה הזכירה אפשרות זו של שיבה לשירות ישיר על-ידי משרד הבריאות גם בטיעון בפנינו. ראיתי לנכון לשוב ולהזכירה.
ג. חברי כידו הטובה ערך את המסע הפרשני לעניין "השתלמות מוכרת", ובין היתר ציין (פסקה 33) כי המונח "מצביע על היותו חלק מ'שפה' או 'ז'רגון' מקובל ומוגן על-ידי קבוצה מוגדרת של אנשים, שהיא מעין "קהילה לשונית". דברים אלה יפים לגבי מקצועות שונים, שהמינוח הפנימי בתוכם, בחינת "עגת המקצוע", ידוע ככלל לחבריהם, ה"ברנז'ה" בפי העם, ואין צורך להאריך בדברים ידועים; ולענייננו – "השתלמות מוכרת", "מוכרת" תרתי משמע, מוכרת על-ידי משרד הבריאות ומוכרת לנוגעים בדבר.
ד. ולבסוף, הערות שיפוטיות כגון אלה שהביא חברי לעניין ההקפדה היתרה על קיום תנאי מכרז (פסקה 22), ראוי להחילן בדיני המכרזים על שני שלבים: שלב הכנת המכרז על-ידי הרשות, שמחובתה כי המכרז יהא ברור ובהיר ולא משתמע לשני פנים ומצריך פירושים ופלפולים (ראו גם ע' דקל, מכרזים א' (תשס"ד-2004), עמ' 270 והאסמכתאות בהערת שוליים 4 שם); ושלב הגשת ההצעות למכרז, שיהיו בהירות ולא ניתנות להתפרש באופנים שונים. באותן שבע עיניים שבהן על מגיש הצעה למכרז לבדוק אם עמד בתנאי הסף וביתר התנאים ככל משפטם וחוקתם, אף על הרשות הציבורית המפרסמת מכרז לבדוק היטב טרם פרסומו, ואף בכפל שבע עיניים - הרי רשות ציבורית היא - כדי להבטיח כי כל קורא את המכרז, למצער ובודאי קורא מקצועי, אך במכרזים רבים גם אדם מן היישוב, יוכל להבינו ולעמוד בדרישות באופן מיטבי. על תורה זו, שאינה מסובכת במיוחד, ועל הפנמתה, על הרשויות ויועציהן המשפטים והאחרים לשקוד תדיר, כדי שלא יישנו סיטואציות מביכות - וגם יקרות כלכלית - של ביטול מכרזים (לא למותר לציין כי סעיף 34.10 למכרז דנא מאפשר ביטולו, בין היתר "כתוצאה מפסיקת בג"ץ הנוגעת לשירותם נשוא מכרז זה").