לטענת מתן, יש לדחות גם את הטענה כי הניקוד שניתן להצעתה היה שגוי. לדבריה, הניקוד המתייחס לאחות האפידמיולוגית ולרופא תואמים את הכשרתם וניסיונם. בצד זה גורסת מתן, כי לא קיימת אי בהירות באשר למחזורהּ הכספי, ואין מקום להתערב גם בניקוד שניתן לה בגין ניסיונה המקצועי, שנסמך על החומר הכתוב ועל פניות לגורמים שהיו מעורבים בפרויקטים שבהם נטלה חלק.
(ה) התפתחויות מאוחרות
- ביום 25.1.11, למחרת הדיון שנערך לפנינו, ובעקבות הערותינו במהלכו, הודיע משרד הבריאות כי החליט לבטל את המכרז נושא הערעורים ולפרסם מכרז חדש תחתיו (אלא אם תתקבל החלטה כי השירות יינתן על-ידי משרד הבריאות). בהודעה נכתב, כי נטלי הביעה את הסכמתה לביטול המכרז, בכפוף לכך שההתקשרות עימה תימשך עד לחודש יוני 2012. האגודה לבריאות הציבור ומתן הביעו בתגובה התנגדות לביטול המכרז. נטלי מצדה, שבה וביקשה בתגובה להודעת המערערות, כי בית המשפט יותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו. באין הסכמה בין הצדדים לערעורים בדבר תוצאות ההליך, נדרשים אנו עתה ליתן הכרעתנו במחלוקת.
(ו) דיון
בטרם נידרש למחלוקת באשר לתנאי הסף, נעמוד תחילה בתמצית על המסגרת הנורמטיבית הצריכה לדיון
- ביסודו של המכרז הציבורי, עומדים, כידוע, שני עקרונות יסוד: הראשון, עניינו בשמירה על השוויון וטוהר המידות על-ידי מתן הזדמנות שווה לכל המציעים, בלא משוא פנים ובלא שרירות. השני הוא השאיפה לנהוג ביעילות ולחסוך בכספי ציבור על-ידי השגת מירב היתרונות למזמין באמצעות מנגנון המכרז (ראו עע"מ 1966/02 המועצה המקומית מג'אר נ' אבראהים, פ"ד נז(3) 505, 511-510 (2003); עע"מ 8284/08 תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, סעיפים 25-24 ([פורסם בנבו], 13.9.10)). היחס בין עקרונות אלה, כמוהו כיחס שבין שני "כובעיה" של הרשות בעת שהיא מתנהלת במרחבו של המשפט הפרטי: כובעה כרשות מינהלית, שמכוחו מושם דגש על שיקולים ציבוריים ועל הבטחת עיקרון השוויון; וכובעה כשחקן בשוק הפרטי, שפועל בהתאם לדיני החוזים המבקשים להגשים בעיקרם אינטרסים כלכליים (ראו עע"ם 687/04 ינון-תכנון יעוץ ומחקר בע"מ נ' רשות הנמלים והרכבות-רכבת ישראל, סעיף 12 ([פורסם בנבו], 15.6.2006); עומר דקל, דיני מכרזים – כרך ראשון 115-91 (2004) (להלן: דקל, כרך ראשון); גבריאלה שלו, חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית 146-141 (1999) (להלן: שלו)).
- מבין שתי מטרות אלה, זוכה בדרך-כלל עיקרון השוויון לבכורה, נוכח מעמדו כ"נשמת אפו של המכרז הציבורי", אף במחיר של ויתור מסוים על יעילות כלכלית במקרה של התנגשות בין השיקולים (ראו עע"ם 10785/02 חברת י.ת.ב בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הפנים, פ"ד נח(1) 897, 907-905 (2003); ע"א 6283/94 "מנורה" איזי אהרון בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נא(1) 21, 27-26 (1995)). ההנחה היא כי בסופו של יום, לא קיימת סתירה בין התכליות השונות, שכן בטווח הארוך, יש בשמירה על עיקרון השוויון כדי להגביר את אמון הציבור במנגנון המכרזים ולעודד השתתפות בו, שתגשים בתורה גם את האינטרסים הכלכליים שביסוד עריכת מכרז (עע"מ 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים - עיריית עפולה, סעיף 12 ([פורסם בנבו], 18.1.2009) (להלן: עניין רון עבודות עפר)).
- פועל יוצא של העקרונות העומדים ביסוד המכרז הוא הצורך בהקפדה יתרה על קיום תנאיו (ראו בג"צ 368/76 גוזלן נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לא(1) 505, 512 (1976); בג"צ 41/84 מוראן קבלנות והנדסת בניין בע"מ נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד לח(2) 743, 746 (1984)). כפי שציין בית משפט זה באחת הפרשות: