זאת ועוד, בע"ע 129/10 אופיר זוננשיין – G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ ואח', (מיום 1/11/11) חזר בית הדין הארצי ועמד על עקרון תום הלב וחובת האמון המוגברת העומדים ביסוד יחסי המעסיק עם עובדיו, ועל השפעתם על פירוש הוראות החוק בדבר הרמת מסך ההתאגדות ואופן ישומן, לרבות לאחר תיקון סעיף 6 לחוק החברות. בית הדין קבע כי חובת תום הלב מחייבת את המעסיק, בין השאר, לבחון את מידת יכולתו הצפויה לעמוד בפירעון התחייבויותיו כלפי עובדיו. ככל שהפרט הפועל בשם התאגיד יודע כי קיים חשש משמעותי שהתאגיד לא יוכל לקיים את התחייבויותיו כלפי העובדים, עליו להימנע מלהעסיקם, וכך נקבע:
"משיקולי מדיניות משפטית ראויה, אין להשלים עם מצב בו חברה, ובמיוחד חברה משפחתית, אשר נקלעת לקשיים כלכליים ממשיכה להעסיק עובד בלי שמשולם לו שכר לאורך מספר חודשים, ובעלי המניות ונושאי התפקידים יסתתרו מאחורי מסך ההתאגדות ויכפרו בחבותם האישית לתשלום זכויותיו של העובד. כאשר מעביד יודע שאין ביכולתו לשלם לעובד את שכרו או זכויותיו הסוציאליות, אין מקום להמשיך את העסקתו. על פי רוח הפסיקה וההלכה כפי שצוטטה לעיל, חובת הנאמנות ותום הלב ביחסי העבודה מחייבת להתאים את העסקת העובדים ליכולת הכלכלית של החברה. במקרה כפי שנדון בפנינו, הגורם שעמד מאחורי החברה ידע שהחברה לא תוכל לשלם שכר למערער והמשיך לפעול בחברה ולהעסיק את המערער בלי ששולם לו שכר וזכויות סוציאליות. אין בידינו לתת הכשר להתנהלות מעין זו.
העובד אינו שותפו העסקי של המעסיק כמו שאינו משתתף ברווחיו, ואין הוא צריך לשאת על גבו את הפסדיו ולהסכים להמשיך לעבוד ללא שכר עד שמצבו של המעסיק ישתפר. ומשום כך אין לאפשר למעסיק, שיודע כי מצבו הכלכלי כה גרוע באופן שאינו יכול לשלם לעובד שכר לאורך זמן, להמשיך ולהעסיקו בידיעה כי החברה היא המעסיקה ובעלי המניות פטורים מכל אחריות. התנהלות כזו בנסיבות אלה מהווה ניצול של אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, באופן המצדיק – לפי החוק והפסיקה – את הרמת מסך ההתאגדות".
--- סוף עמוד 39 ---
- הנה כי כן, במובחן מהדין הכללי בסוגית הרמת מסך ההתאגדות, במסגרת משפט העבודה הושם הדגש על אחריותו המוגברת וחובות האמון המיוחדות שחב בעל החברה כלפי עובדיו, ועל התוצאה הנובעת מהפרתן, היינו הותרת העובד בפני "שוקת שבורה" עת החברה חדלה מפעילות ואינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי העובד מבלי שהובטח כי העובד יוכל להיפרע את זכויותיו.
- כפי שפירטנו לעיל, במקרה זה התבררו לפנינו נסיבות יוצאת דופן של התנהלות הנתבעים בניהול והפעלת החברה, תוך שארז והלל מסתתרים מאחורי גבה של נטלי, אשר לא שוכנענו כי היה לה מושג כלשהו בענייני החברה.
לכאורה ה"אשם" והאחריות המיידית להפרות הנובעות מהתנהלות זו רובץ לפתחם של ארז והלל, אך יש לזכור כי נטלי שיתפה פעולה עם ארז והלל ביצירת אותו מצג, ולא טענה בשום שלב כי נוצלה לרעה על ידם או שלא הבינה מה קורה. להיפך, גם במסגרת ההליך שלפנינו, עשתה נטלי ככל יכולתה להציג עצמה כמי שהיתה הבעלים האמיתיים, הלכה למעשה של החברה, וכמי שמצויה בניהולה.